בר"ש 1334/21ערטול ג'סאן נ. לשכת עורכי הדין בישראל

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' בר-עם ) בעב"י 60667-01-20 מיום 25.1.2021,

בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן: בית הדין המשמעתי הארצי ) בבד"א 71/18 מיום 17.11.2019, אשר דחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בחיפה (להלן: בית הדין המשמעתי המחוזי ) בבד"מ 16/13, הכרעת הדין מיום 26.3.2018 וגזר הדין מיום 16.7.2018.

2.

נגד המבקש הוגשה בשנת 2013 קובלנה בעבירות של עיכוב ושליחת יד בכספי פיקדונות ואי דיווח על פיקדונות, לפי כללים 40 ו-42 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו- 1986 (להלן: כללי האתיקה ) וסעיף 61(2) לחוק; אי החזקת כספי פיקדונות בחשבון פיקדון, לפי כלל 39 לכללי האתיקה וסעיף 61(2) לחוק; הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, לפי כלל 2 לכללי האתיקה ולפי סעיפים 54, 61(1) ו-61(2) לחוק; מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע, לפי סעיפים 53 ו- 61(1) לחוק; התנהגות בלתי חברית כלפי חבר למקצוע, לפי כלל 26 לכללי האתיקה וסעיף 61(2) לחוק; טיעון עובדתי ומשפטי בידיעה שאינו נכון, לפי כלל 34 לכללי האתיקה וסעיף 61(2) לחוק; קבלת תיק לייצוג בניגוד אינטרסים או חשש לניגוד אינטרסים, לפי כלל 14(א) לכללי האתיקה וסעיף 61(2) לחוק.

על פי הנטען בכתב הקובלנה, המבקש, שייצג קונה ומוכר בהסכם מכר מקרקעין, הצהיר לרשויות המס על ביטול העסקה תוך שימוש בחתימתו של אחר, וזאת מבלי להשיב את התמורה שהועברה לו לצורך השלמת העסקה, בסך כולל של 675,000$, חרף פניותיו הרבות של הקונה בנושא.

3.

ביום 26.3.2018 הורשע המבקש בבית הדין המשמעתי המחוזי בעבירות שיוחסו לו, למעט עבירה של טיעון עובדתי שאינו נכון ועבירה של קבלת תיק לטיפול בניגוד אינטרסים. בפתח דבריו, עמד בית הדין על התנהלותו הבעייתית של המבקש, אשר הגיש בקשות דחיה רבות בסמוך למועדי הדיונים, לא התייצב לדיוני ההוכחות עד כדי צורך בשמיעה חוזרת של עדי תביעה, לא השמיע ראיותיו לעונש ולא הגיש סיכומיו . לגופו של עניין, נקבע כי הוכח ביחס ל- 275,000$ מתוך הסכום הכולל של עסקת המקרקעין, כי המבקש קיבל לידיו את הכספים מבלי שהועברו לבעלים או הושבו לקונה. בית המשפט ביסס את ההרשעה על עדויות עדי הקבילה, שנמצאו מהימנות עליו ונתמכו גם במסמכים שונים שהונחו בפניו.

4.

ביום 16.7.2018 גזר בית הדין המשמעתי המחוזי על המבקש עונש של הוצאה מלשכת עורכי הדין, פיצוי למתלונן בסך של 30,000 ש"ח וקנס בסך של 5,000 ש"ח. גזר הדין עמד על חומרתם הרבה של מעשי המבקש, בהתחשב גם בהיקף הכספים בהם שלח יד, ונשקלה לחובתו הפגיעה באינטרס הציבורי ובאמון הציבור בעורכי הדין, וכן עברו המשמעתי המכביד בעבירות דומות, ללא שנטל אחריות על מעשיו והביע חרטה. כמו כן, הובאה בחשבון התנהלותו, העולה כדי זלזול בהליך המשמעתי, וזאת על אף שניתנו לו הזדמנויות רבות לפנים משורת הדין להשמיע את גרסתו.

5.

המבקש ערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין לבית הדין המשמעתי הארצי . בפסק דינו עמד בית הדין בהרחבה על התנהלותו הבעייתית של המבקש, שנמשכה גם בגדרי הליך הערעור והתבטאה בהגשת בקשות חוזרות ונשנות לדחיית הדיון סמוך למועד קיומו ואף היעדרות מהדיון בלא הודעה מראש. לגופם של דברים, נ דחה הערעור על כל חלקיו. נקבע כי המבקש לא העלה אף טענת עניינית שיש בה לשנות מתוצאות הכרעת הדין, וסמך את הערעור כולו על כך שההכרעה ניתנה ללא שהוגשו סיכומים מטעמו . בית הדין סבר כי המקרה דנן נופל בגדרי המקרים החריגים בהם התנהלותו של המבקש, המעידה על ניסיון לסיכול ההליכים המשפטיים כנגדו, הביאה לכך שבית הדין קמא היה רשאי להכריע גם בהיעדר הסיכומים מטעמו. באשר לגזר הדין נקבע כי אין בו סטייה ממתחם הענישה הראוי בעבירות מהסוג הנדון.

6.

המבקש ערער על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי לבית המשפט המחוזי בירושלים. בהודעת הערעור, חזר על טענותיו ועתר לביטול הרשעתו והחזרת התיק לערכאה הדיונית לצורך דיון והכרעה לאחר הגשת סיכומים, תוך שעמד לראשונה על סתירות לכאורה בראיות עליהן ביסס בית הדין המשמעתי המחוזי את פסק דינו. בדיון הוסיף וטען כי בעטיו של כשל בייצוג בהליכי המשמעת לפני בית הדין ומטעמים רפואיים, לא הוגשו סיכומים על ידי בא-כוחו.

7.

בית המשפט דחה כאמור את הערעור ומצא כי נימוקי בית הדין הובאו בפירוט רב ואין מקום להתערב בקביעותיו הן בהכרעת הדין הן בגזר הדין. עוד ציין כי לא שוכנע כי נגרם למבקש עיוות דין וכי המבקש הודה בדיון "כי היה מודע להתנהלות בא-כוחו, אולם, וחרף הבנתו את סדרי-הדין וחומרת השלכותיהם, בהיותו עורך-דין ותיק ומיומן, בחר שלא לתקן את המחדל, בין בעצמו ובין באמצעות בא-כוח חליפי ".

8.

מכאן הבקשה לרשות הערעור שלפניי, אשר נטען כי מעלה שתי סוגיות משפטיות עקרוניות: האחת, בדבר משמעות טענת כשל בייצוג בהליכים משמעתיים ; והשנייה, בנוגע לתפקידו של בית המשפט המחוזי כערכאה שלישית בהליכים אלו. המבקש מבקש להגיש לבית הדין, הארצי או המחוזי, תוך 30 יום סיכומים בהם יפרט מדוע גם בהיעדר פרשת הגנה מטעמו, אין בראיות המשיבה כדי להצדיק את הרשעתו.

9.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, בקשות רשות ערעור הנוגעות להליכים משמעתיים של לשכת עורכי הדין מגיעות לבית משפט זה "בגלגול רביעי", קרי לאחר שנבחנו לפני שלוש ערכאות. בהתאם, רשות ערעור במקרים מעין אלה ניתנת במשורה, בגדרי "מהדורה מחמירה" של הלכת חניון חיפה הידועה, כדבריו של השופט רובינשטיין בבר"ש 1958/09 עו"ד ברי נ' הועד המחוזי של לשכת עוה"ד בתל אביב , פסקה ז (10.5.2009).

10.

חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. לנוכח העובדה שלמבקש ניתנה לא אחת הזדמנות לתקן את התנהלותו הבעייתית, בלשון המעטה, ולהשמיע את טיעוניו במסגרת ההליכים המשמעתיים בענינו, איני סבור גם כי למבקש נגרם עוול או עיוות דין .

11.

אשר על כן, הבקשה נדחית.