בר"ש 1353/12 ועדת אתיקה שליד ועד מחוז דרום נ. אושרת בניטה

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט שפירא) בעמל"ע 42110-12-11 ובעמל"ע

42152-12-11 מיום 5.02.12 , שבגדרו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי בד"א 115/11 ו- 113/11 מיום 13.11.11 .

ב.

המשיבה היא עורכת דין המצויה בהשעיה, בגדרי תיק שאינו התיק שבנדון דידן. ביום 25.2.09

התקיים דיון בתיק דנא, אך היא לא התייצבה אליו. כך גם לא התייצבה לדיון הוכחות, לטענתה כיוון שהיתה מעורבת בתאונת דרכים. ביום 9.7.10 נקבע דיון לתחילת הוכחות, ובסופו נדחה התיק להמשך הוכחות. ביום 11.3.11

נשמע המשך ההוכחות בתיק, ובהגיע העת לפרשת ההגנה ביקשה המשיבה שלא להעיד עד אשר יעיד אחיה. בית הדין נעתר לבקשה. המשיבה הגיעה לדיון שנקבע, אך לטענתה

נמנע ממנה להעיד או להביא עדי הגנה

שכן לא ידעה על קיום הדיון, והיתה בבית הדין בקשר לתיק אחר שהיה קבוע לאותו יום. בית הדין המשמעתי המחוזי לא קיבל טענותיה, וביקש ממנה להעיד. משסירבה, ביקש מן הצדדים לסכם ונתן פסק דין. ערעור המשיבה בפני בית הדין הארצי נדחה; צוין, כי הכתובת שאליה נשלחו הזימון היא הכתובת המופיעה על כתבי בית הדין.

ג.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה על פסק דינו של בית הדין הארצי, והחזיר התיק לבית הדין המשמעתי המחוזי. הודגש, כי כאשר מדובר בהליך פלילי או משמעתי, יש להקפיד הקפדה יתרה על המצאה כדין של הזימון ועל משלוח פסק דין או גזר הדין. נקבע, כי במקרה דנן, משידע המבקש כי המשיבה מצויה בתקופת השעיה, היה עליו לדאוג להמציא למשיבה את ההודעה לגבי קיום הדיון לכתובתה הפרטית. הודגש, כי משמדובר בהליך שתוצאתו עונשית, יש לאפשר למשיבה לקבל את יומה בבית המשפט. מכאן הבקשה שבפניי.

ד.

בבקשה נטען, כי סעיף 77 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים) תשכ"ב-1962 (להלן הכללים) על חלופותיו, אינו מבחין בין עורך דין פעיל לבין עורך דין מושעה, וכל אחד מהם יש להזמין לפי חלופות משרדו או מגוריו. מכל מקום, לטענת המבקש, הפרשנות של בית המשפט קמא לכללים אינה מתאימה למקרה שבנדון דידן, שבו המשרד שייך למשיבה, הפקיד החתום על אישור קבלה של ההזמנה הוא בן משפחתה, והעובד הבכיר במשרד הוא אחיה, שהגיע לדיונים על פי הזמנות שנשלחו למשרדה.

ו.

לטענת המשיבה, אין מקום למתן רשות ערעור בגלגול רביעי שכן אין מועלית שאלה בעלת חשיבות עקרונית, ופסק הדין בנדון דידן אינו אלא מורה כהלכה שנקבעה ביחס לסעיף 77

לכללים.

ז.

אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי לפי סעיף 71

לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961

ניתנת "במשורה שבמשורה, שכן גלגול רביעי בתיק, מבלי לפגוע בחשיבותו לבעלי הדין או מי מהם, הוא מותרות דיוניים שבית משפט זה אינו יכול להעניקם, נוכח העומס המוטל עליו, אלא במקרים חריגים ביותר, ועל אלה לכלול שאלות עקרוניות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית. כל כך - בגדרי 'מהדורה מחמירה' של הלכת... חניון חיפה" ( 1958/09 עו"ד ניק ברי נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב (טרם פורסם). עם זאת לא אמנע מאמור לגופם של דברים, כי כשלעצמי סבורני שניתן היה בנסיבות להגיע לפרשנות שונה מזו שהציע בית המשפט קמא, בפרט מקום שהמשיבה היא הבעלים של המשרד הממשיך לפעול, ובני משפחתה עובדים בו, והם יכלו למסור לה את ההודעה על הדיון. ואולם, אין המקרה שבנדון דידן בא בגדרם של החריגים אשר בהם תינתן רשות ערעור בגלגול רביעי.

ח.

איני נעתר איפוא למבוקש.

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

12013530_T03.doc

רס

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il