בר"ש 1794/16 שמואל יוסף, עו"ד נ. לשכת עורכי הדין

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.המבקש הועמד לדין משמעתי של לשכת עורכי הדין בשל התבטאות חמורה עד מאוד בכתב כלפי עובדת ציבור לה כתב (2008) "את יצור נתעב ועלוב ואני מאחל לך ולכל אחד מבני משפחתך כי סופו יהא כסופו של רינגו (כלבו של המבקש שהושם בהסגר בשירות הוטרינרי ומת – א"ר)". הוא הורשע בעבירות של עשיית מעשה שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין ופגיעה בכבוד המקצוע, בבית הדין המשמעתי המחוזי של מחוז הדרום (עורכי הדין י' אוריון, נ' שפר ו' אבישור) ונגזרו עליו 48 חודשי השעיה, בהתחשב בהצטברות עבירותיו בעבר, שכללו גם הרשעה בעבירות דומות. בית הדין המשמעתי הארצי דחה את ערעורו על הכרעת הדין וקיבל את ערעורו לעניין העונש, אך נחלקו בו הדעות: אב בית הדין עו"ד י' ננר הציע להשית 18 חודשי השעיה; חברי בית הדין עו"ד מ' סיבל-דראל ועו"ד ר' גולן הכריעו, כי החומרה ותולדות הרשעותיו של המבקש מצדיקות עונש חמור, אך בשל עינוי דין ומצוקה רגשית שבה היה נתון במות כלבו האהוב, הועמד העונש על 36 חודשי השעיה.

ב.בית המשפט המחוזי, בדונו בערעור המבקש, התייחס לסגנון כתבי בית הדין שלו ולהשתלחויותיו, וגם לחתימתו כעורך דין אחר השעיה, אך עיקר – לגופם של דברים לא ראה בעונש חריג נוכח הרשעותיו הקודמות של המבקש.

ג.בבקשת רשות הערעור נטען לעניין הכרעת הדין, גם זאת בסגנון בוטה כלפי בית הדין הארצי וכלפי כלל ההליכים, שתוארו כפסולים וכשערורייה. הגם שהמבקש התמקד בבקשתו בהכרעת הדין, אליה לא ראיתי להידרש בגלגול רביעי (ראו בר"ש 1958/09 ברי נ' הועד המחוזי של לשכת עוה"ד (2009), פסקה ז')) נתבקשה לא בלי התלבטות תשובה, אולי לפנים משורת הדין, לעניין העונש. בתשובת המשיבה נאמר, כי המבקש מתבטא קשות באופן סדרתי, והובאו דוגמאות מכתבי בית דין שלא אחזור עליהן, וכן הוטעם כי למבקש ארבע עשרה הרשעות משמעת, לרבות בעבירה זהה בה נדון ל-30 חודשי השעיה.

ד.התיק הועבר לדיון הרכב, במידה מסוימת בשל מידת הרחמים נוכח גילו המתקדם, והוא עורך דין לאורך 46 שנים, וזאת אף שהמבקש לא עתר לכאורה לכך כאמור. נתתי אל לבי גם את חילוקי הדעות בבית הדין הארצי, שפורטו מעלה. ואולם, המבקש בחר להידרש בפנינו לעניינים לא רלבנטיים ביותר של התייחסות משמעתית לשופטת לשעבר, ולא נתן בדבריו כל ביטוי לאמפטיה על התנצלות כלפי המתלוננת, שאיחל לה את אשר איחל בהיותה עובדת ציבור, והמירב שהיה נכון לומר הוא שדבריו נאמרו בסיטואציה רגשית. לא היו בפי המבקש טיעונים שנוכל לקבל, בכל הרצון הטוב – וזאת אף אילו רצינו לחרוג מגדרנו ולוא לפנים משורת הדין.

ה.בשעתו כתב לגביו סגן הנשיאה צ' סגל בעמל"ע 12462-08-10 (2011) בפרשה קרובה, כי "אפילו האמת המוחלטת – בכבודה ובעצמה – שוכנת לבטח בטיעוניו של המערער, גם אז אופני ניסוחה על ידיו לוקים באורח יסודי ובולט לעין מאלה הראויים והמצופים מעורך דין. עזות הלשון המשתלחת אינה נושאת ערך מוסף כלשהו מבחינת עניינית, יש בה אך כדי להביא לזילות מקצוע עריכת הדין" (פסקה 9). חוששנו שאכן כך.

ו.ההזדמנות שניתנה למבקש לא נוצלה, לצערנו. איננו נעתרים איפוא לבקשה.