בר"ש 3889/18עזרא עמיר נ. עיריית יבנה

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ג' גונטובניק ) מיום 2.5.2018 בעב"י 14437-01-18 אשר קיבל באופן חלקי את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (להלן: בית הדין )

מיום 9.11.2017 בת.מ . 6/16.

2.

המשיבה הגישה תובענה משמעתית לבית הדין נגד המבקש, אשר כיהן בתפקיד ראש צוות שיטור עירוני במשיבה, המייחסת לו שישה אישומים שעניינם התנהגות שאינה הולמת עובד רשות מקומית, הפרת הוראות ממונה ופגיעה בטוהר בחינות ההסמכה של הפקחים.

על פי האישום הראשון , העביר המבקש לכלל הפקחים את התשובות למבחן הסמכה שנערך לפקחי השיטור העירוני באמצעות מסרון תוך כדי המבחן ; על פי האישום השני , הדיח המבקש את אחד מהעובדים במשיבה למעול בקופתה הציבורית באמצעות דיווח שקר על מחלה, ובאמצעות גביית דמי המחלה על מנת לעבוד בעבודה אחרת, ללא אישור המשיבה או ידיעתה ; על פי האישום השלישי , הטיל המבקש את מימיו על חלון רכב הפיקוח העירוני בו עושה שימוש מנהל מחלקת הפיקוח במשיבה ; על פי האישום הרביעי , העליב המבקש שני שוטרים ממשטרת יבנה, ואף איים על שוטרת שיפעל להדחתה ולפיטוריה מהמשטרה ; על פי האישום החמישי , נצפה המבקש עולה על ניידת שיטור עירוני במהלך משמרת, וזאת בניגוד להנחיה שקיבל ממנכ"ל המשיבה האוסרת עליו באופן זמני לצאת למשמרות בניידת כאמור ; על פי האישום השישי , התפרץ המבקש למשרדו של מנכ"ל המשיבה בצעקות ובהתלהמות.

3.

המבקש הגיש בקשה לבית הדין שלא להשיב לאשמה ביחס לכל האישומים נגדו, בחר שלא להביא עדים או עדויות מטעמו, וטען כי הראיות שהציגה המשיבה אינן מבססות אחריות משמעתית.

בית הדין זיכה את המבקש מחמת הספק מהאישום הראשון, והרשיע אותו בביצוע עבירות משמעת באישומים הרביעי, החמישי והשישי. ביחס לאישומים

השני והשלישי, נקבע שאין על המבקש להשיב לאשמה. בין היתר נקבע כי נמצא חיזוק בשתיקתו של המבקש לפי סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982, לאור זאת שהוא בחר שלא להפריך את עדותם של עדי המשיבה כדי לטעת ספק במיוחס לו.

ביום 28.12.2017 גזר בית הדין על המבקש את אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה שתירשם בתיקו האישי של המבקש, פיטורין על תנאי לתקופה של שלוש שנים, כשהתנאי הוא להימנע מביצוע כל עבירת משמעת, והעברת המבקש מתפקידו לתפקיד אחר, בתיאום עם מנהל משאבי אנוש.

4.

על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. בפסק דין מפורט ומנומק, בית המשפט קיבל את הערעור בחלקו, באופן שנקבע כי הרשעתו של המבקש באישום הרביעי מבוטלת, וכי אמצעי המשמעת של פיטורין על תנאי יופעל רק אם במהלך שלוש שנים ממועד גזר הדין יעבור המבקש עבירת משמעת שעניינה הפרת הוראות של הממונים עליו, או התנהגות אלימה פיזית או מילולית. בית המשפט נימק את קביעותיו כדלקמן:

לגבי האישום הראשון, נקבע בין היתר כי התשתית הראייתית שהוצגה בפני בית הדין לא הצדיקה זיכוי "מוחלט", כפי שטען המבקש. לגבי האישום הרביעי, נקבע בין השאר כי אמנם התבטאות המבקש בנסיבות המקרה לא הייתה נאותה, אך עדיין היא לא חצתה את הרף המשמעתי, ולכן יש לזכות את המבקש מאישום זה. לגבי האישומים

החמישי והשישי, נקבע בין היתר כי לא נמצא כל דופי בניתוח שערך בית הדין בענין זה.

5.

על פסק דין זה הגיש המבקש את הבקשה לרשות ערעור שלפני. בין היתר הודגש כי שגה בית המשפט המחוזי בעת שהתעלם מטענת המבקש כי בית הדין עשה שימוש חורג ולא מידתי בהימנעותו מהבאת עדים מטעמו. כן הודגש כי נוכח העובדה שהמבקש זוכה מארבעה אישומים מתוך שישה, ראוי להטיל עליו עונש של התראה בלבד.

6.

לאחר העיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

7.

הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי " - רשות אשר לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין המבקש למשיבה, והיא אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית. אין גם לומר כי נגרם כאן עיוות דין. עוד

יש להזכיר ביחס לטענת המבקש בעניין חומרת העונש, כי הלכה פסוקה היא שאין בטענה בדבר חומרת העונש כשלעצמה כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב גלגול שלישי , למעט במקרים חריגים שאין מקרה זה בא בקהלם ( בר"ש

8989/10 בן דנן נ' נציבות שירות המדינה (12.12.2010)).

8.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיבה, לא אעשה צו להוצאות.