בר"ש 4641-23 בר"ש 4641-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופטת א' דגן) אשר ניתן ביום 8.5.2023 בעב"י 38648-07-22, במסגרתו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית הדין המשמעתי של עובדי המדינה חיפה (עו"ד פ' פראג', אב"ד, גב' א' שחר ומר ע' סמל), אשר ניתן ביום 27.2.2022 (הכרעת הדין) וביום 26.6.2022 (גזר הדין) בד"מ 77/18 ובד"מ 79/18, ואשר בגדרו הורשעו המבקשים בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(1), 17(2) ו-17(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963, ונגזרו עליהם עונשי פיטורים ופסילה ממשרד החינוך ומשירות המדינה.

2.המבקשים, מורים במקצועם, הועמדו לדין משמעתי בגין עיסוק בהוראת נהיגה – וזאת, חרף האיסור על עבודה פרטית מחוץ לתפקידם כעובדי מדינה, אלא אם קיבלו היתר לכך, כפי שעולה מפסקה 42.403 לתקנות שירות המדינה (להלן: התקשי"ר); וכן האיסור לאשר הוראת נהיגה כעבודה פרטית, כפי שעולה מפסקה 42.411 לתקשי"ר.

3.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

4.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א).

5.פסקי הדין קמא נטועים בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינם מעוררים שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של המבקשים ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

6.המבקשים טוענים כי הוראות התקשי"ר נאכפו בעניינם באופן בררני – וזאת, מכיוון שלדבריהם ישנם עובדי הוראה רבים אשר עוסקים בהוראת נהיגה מבלי שננקטו נגדם צעדי אכיפה כלשהם. הערכאות קמא סברו כי טענה זו, אשר הועלתה גם בהליכים דלמטה, נטענה בעלמא מבלי שהונחה תשתית ראייתית להפליה פסולה (ראו והשוו: ע"פ 3667/13 ח'טיב נ' מדינת ישראל, פסקה 29 (14.10.2014)). בנוסף, בפסקי הדין קמא הודגש כי קיומה של אכיפה חלקית או מדגמית הינה, לעיתים, כורח המציאות, ואינה בגדר אכיפה בררנית (ראו והשוו: ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 193, 201 (2005)).

7.הערכאות קמא הכריעו בהתאם לממצאים העובדתיים שהוכחו, תוך יישום ההלכות הרלבנטיות על נסיבות המקרה, ולא מצאתי כל עילה מבוררת להתערב בשיקול דעתן.

8.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.