בר"ש 5060/18 עו"ד נג'יב אבו שרקי נ. לשכת עורכי הדין

1.

המבקש הוא עורך דין שהורשע בדין משמעתי בגין אי טיפול בעניינה של לקוחה, ונקבע כי הוא עבר עבירות של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, פגיעה בכבוד מקצוע עריכת הדין וכי הוא הפר את חובת הנאמנות שלו כעורך דין כלפי הלקוחה. בבית הדין המשמעתי המחוזי הורשע המבקש (בדעת רוב) גם בשליחת יד בכספי לקוח ובאי הפקדת כספי פיקדון בחשבון נפרד, אך בבית הדין המשמעתי הארצי הוא זוכה מעבירות אלה, מחמת הספק. עונשו של המבקש, שניתן לו בבית הדין המשמעתי המחוזי הופחת בהתאם לזיכויו החלקי, והועמד על עונש השעיה בפועל לתקופה של שישה חודשים וכן השעיה מותנית לתקופה של שנה.

2.

המבקש ערער, כפי זכותו בדין, לבית המשפט המחוזי בירושלים, וטען כנגד חומרת העונש. בין יתר טענותיו טען המבקש כי בית הדין המשמעתי הארצי היה צריך לקבוע מתחם ענישה ראוי, ובתוכו לגזור את עונשו של המבקש, בדומה לפרקטיקה הנוהגת בהליך הפלילי לאחר תיקון מס' 113 לחוק העונשין, התשע"ב-2012, ס"ח 2330 (להלן: תיקון 113 ) שעניינו, כידוע, בהבניית שיקול הדעת בענישה.

3.

בית המשפט המחוזי (השופט א' דורות ) דחה את הערעור. נקבע כי העונש שהוטל על המערער, בנסיבות המקרה, וכן בהתחשב בעברו המשמעתי הדומה לזה שבגינו התנהל ההליך המשמעתי דנן, הוא ראוי ואין עילה להתערב בו. הודגש כי הפסיקה שאליה הפנה המערער כחיזוק לטענותיו אינה עוסקת בעבירות דומות, ולעומת זאת הפסיקה שאליה הפנתה המשיבה רלבנטית יותר לענין. אשר לטענה לפיה היה על בית הדין המשמעתי הארצי לקבוע מתחם ענישה ראוי ורק אז לגזור את עונשו של המערער, נקבע כי אמנם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים במותב אחר (עמל"ע 24122-10-12 בית הלוי נ' לשכת עורכי הדין - מחוז ת"א (24.3.2013); סגן הנשיא מ' דרורי ) נאמר כי יש מקום לקבל השראה מתיקון 113, אך גם אם בית הדין המשמעתי הארצי לא הלך בדרך זו, אין מדובר בעילה המצדיקה התערבות.

4.

מכאן בקשת רשות הערעור. בבקשה נטען כי העונש שהוטל על המערער הוא חמור באופן קיצוני. כן נטען כי המקרה דנן מעורר את השאלה בדבר חלותו של תיקון 113 על הדין המשמעתי, וקיימת חשיבות להכריע בשאלה זו.

5.

דין הבקשה להידחות.

6.

נקודת המוצא לענייננו היא, כי מדובר בבקשה ב"גלגול רביעי", וכידוע רשות ערעור במקרה זה תינתן אך במקרים חריגים, ובמשורה, כאשר מתעוררת שאלה עקרונית וכבדת משקל החורגת מעניינם של הצדדים. בענייננו - לאמיתו של דבר - לא מתעוררת כל שאלה כאמור, וממילא המקרה הנוכחי איננו מקרה מתאים למתן רשות הערעור, שכן הבקשה מכוונת אך להפחתה בעונש הקל שנגזר על המבקש. כידוע, ככלל חומרת העונש אינה מהווה עילה לדיון ב"גלגול שלישי", לא כל שכן ב"גלגול רביעי" (בר"ש 3925/18 עו"ד עדוי נ' ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין , פסקה 8 (31.5.2018)).

7.

אף שהמבקש העלה בבקשת רשות ערעור זו את השאלה האם תיקון 113 חל על הליכי משמעת, לא ראיתי מקום להתייחס לכך במקרה הנוכחי. לטעמי אין די בהעלאת טענה כללית ללא כל ביסוס ויישום רלבנטי על נסיבות המקרה כדי שבית המשפט יידרש אליה. המבקש לא העלה כל נימוק לתמיכה בטענה ולא נימוקי נגד, ואף לא הצליח לבסס את הטענה כי העונש שנגזר עליו חורג באופן קיצוני מעונשים אחרים שהוטלו על עורכי דין בנסיבות דומות, כך שהכרעה בטענה תהיה ממילא חסרת משמעות בנסיבות דנן.

8.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, וכך גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בצדה.