בר"ש 5165/11 שלום גריידי נ. עיריית תל אביב

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת ברוש) מיום 2.6.2011 בתיק עש"א 40554-12-09, בו נדחה ערעור שהגיש המבקש על החלטות ביניים של בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (להלן בית הדין ), בשל היעדר סמכות עניינית.

רקע

ב.

עניינה של הבקשה תחום לשאלת הסמכות, ולפיכך די בעובדות אלה: בית הדין הורה על השעיה זמנית של המבקש (לפי סעיף 20 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח - 1978; להלן חוק הרשויות המקומיות ). מתחילה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים, ואולם זה קבע כי אינו מוסמך לדון בו - והורה למזכירות לקבעו בפני שופט בית משפט מחוזי הדן בערעורים לפי חוק הרשויות המקומיות (בקשת רשות ערעור על כך נדחתה - מפי השופט פוגלמן - בבר"ם 10120/09 עיריית תל אביב נ' גריידי (לא פורסם)).

ג.

בית המשפט המחוזי אכן דן בערעור, אך קבע כי לפי סעיף 24 לחוק הרשויות המקומיות מוסמך בית המשפט לדון רק בערעור על פסקי דין של בתי הדין, ולא על החלטות ביניים דוגמת זו שלפנינו. בקביעתו הסתמך בית המשפט על הלכות מפורשות שנקבעו בבית משפט זה (ער"מ 9182/99 ברטהולד נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נד(5) 439; ער"מ 2474/05 כהן נ' עיריית רמלה (לא פורסם); בג"ץ 655/08 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (לא פורסם)). כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית.

ד.

בבקשה טוען בא כוח המבקש לעוול שנגרם למרשו כתוצאה מהאופן בו השתלשל הדיון בעניינו. כן נטען לגבי ההליך הפלילי שברקע ההשעיה הזמנית. ובעיקר - כך דומה - נטען כי ההלכות הנזכרות קובעות, שקיימת אפשרות לביקורת שיפוטית גם ביחס לחלטות ביניים שעניינן השעיה זמנית.

דיון והכרעה

ה.

לאחר העיון חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה, שכן צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי אין הוא מוסמך לדון בערעורו של המבקש. כפי שנקבע בעניין ברטהולד ובפסקי הדין הנזכרים שבאו בעקבותיו (ראו גם ער"מ 3001/06 הועדה המרחבית לתכנון ובניה "גבעות אלונים" נ' ברכה (לא פורסם) פסקה 21). סמכות בית המשפט המחוזי לפי סעיף 24 לחוק הרשויות המקומיות מתייחסת לערעור על פסקי דין של בית הדין ולא על החלטות ביניים דוגמת זו שלפנינו. אכן, קביעה זו אינה שוללת ביקורת שיפוטית מכל וכל, אלא שהסמכות לכך מסורה לבית הדין לעבודה או לבית המשפט הגבוה לצדק:

"אולם איזוהי הערכאה הנכונה להפעלת הביקורת השיפוטית? לכאורה קיימות שתי ערכאות כאלה: האחת, בית המשפט הגבוה לצדק, שהוסמך לכך בסעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה; השניה, בית הדין האזורי לעבודה... הבחירה מוכתבת על ידי המדיניות המקובלת על בית המשפט הגבוה לצדק שלא לדון בעניין בו ניתן לקבל סעד בערכאה אחרת" (עניין ברטהולד , עמודים 450-449 - השופט זמיר).

בעניין התנועה למען איכות השלטון התייחס המשנה לנשיאה ריבלין גם לאפשרות העקרונית "לפנות לבית-משפט זה [בשבתו כבית משפט גבוה לצדק - א"ר] בעתירה כנגד החלטת ביניים של בית-הדין המשמעתי, תוך יישום אמות-מידה דומות לאלה שהוחלו ביחס להחלטות ביניים בהליך פלילי" (פסקה 3). דברים אלה מבוססים על הדמיון הנודע שבין הליכי משמעת להליכים פליליים. בין כך ובין כך, בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על בית הדין אינו הערכאה המוסמכת לדון בערעור על החלטות ביניים דוגמת זו שלפנינו. כשלעצמי עלו בי אמנם הרהורים בשאלה האם בית משפט זה בעומס שעליו הוא הכתובת הראויה, ולוא באותם מקרים חריגים שבהם נדרשת התערבות בהחלטות ביניים; אך המצב המשפטי הקיים הוא כפי האמור מעלה.

ו.

סוף דבר, חרף הצער לגבי פרק הזמן שחולף מבלי שעניינו של המבקש מתברר לגופו, ומבלי להביע עמדה בשאלות לגופן, נראה שלא נפל בפסק דינו של בית המשפט המחוזי פגם המצדיק לשקול רשות ערעור בגלגול שלישי. מסיבה זו אין בידי להיעתר לבקשה.