בר"ש 6123-24 בר"ש 6123-24

1.בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 23.6.2024, בעב"י 20257-03-24 (השופט העמית י' כהן), שעל-פיו נדחה ערעור המבקש על פסק הדין של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, מיום 22.2.2024, בבד"מ 17/22 (עו"ד ע' סמל, גב' ס' ורטקין וגב' א' ברקו), שבו הורשע המבקש בעבירות משמעת, בגין החתמת כרטיס הנוכחות שלו על-ידי אחר, וכן בשל החתמת כרטיס נוכחות של אחר שלא כדין.

2.לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות, וזאת ללא צורך בתשובה. הבקשה לא מעוררת שאלה עקרונית. גם עיוות דין אין כאן; אין הצדקה ל'גלגול שלישי'.

3.המבקש טוען כי עניינו מעלה שאלה עקרונית, והיא האם לשם הרשעה ב'דיווח כוזב' בשל החתמת כרטיס נוכחות על-ידי אחר, נדרשת המשיבה להוכיח כי הנאשם לא שהה בעבודה אותה שעה. אכן, אילו המבקש היה מורשע בעבירה המוגדרת כ'דיווח כוזב', יתכן כי היה ממש בטענותיו. דא עקא, עבירות המשמעת אינן כוללות עבירה מסוג של 'דיווח כוזב'. המבקש הורשע בעבירות שהן 'עבירות סל' בעלות רקמה פתוחה. אין מחלוקת כי הרשעתו של המבקש אינה מבוססת על טענה שלפיה המבקש לא שהה במקום העבודה בעת שהוחתם כרטיסו שלא כדין על-ידי אותו אחר, או להיפך. ההרשעה התבססה אך על פעולת ההחתמה שבוצעה בניגוד להוראות התקשי"ר, מבלי להתייחס לתוצאות הנובעות מאותה החתמה. משאלו הם פני הדברים, ברי כי המשיבה לא נדרשה להוכיח כי המבקש לא שהה במקום העובדה על מנת להוכיח מעבר לספק סביר את אשמתו. עונשו של המבקש, נגזר גם הוא על בסיס אותה נקודת מוצא. ממילא, הגדרת המונח 'דיווח כוזב' – אינה מעלה ולא מורידה. אין מקום להתפלפלות משפטית סביב הגדרת המונח 'דיווח כוזב'. אף אם מילים מעין אלו נכתבו בכתב האישום, הרי שבהקשר שבו צויינו ברי כי המונח 'דיווח כוזב' בא לתאר החתמת כרטיס שלא כדין, ולא התיימר לייחס למבקש היעדרות מהעבודה בעת שכרטיסו הוחתם על-ידי אחר, או להיפך.

4.טענה נוספת בפיו של המבקש, שלפיה נפל פגם דיוני בכך שהטיעון שנשמע לפני בית המשפט המחוזי בערעור נשמע מפי תובעת משמעתית, שלא החזיקה בהסמכה כדין להופיע לפני בתי המשפט. אמת נכון הדבר, המבקש צודק בטענתו שלפיה לא היה מקום לטיעון שנשמע מפי התובעת המשמעתית בבית המשפט המחוזי, שעה שזו לא הוסמכה כדין. המשיבה אינה חולקת על כך בשלב זה. עם זאת, בשים לב לכך שהמשיבה התייצבה לדיון בבית המשפט המחוזי, ואף היתה מיוצגת על-ידי פרקליטה אחרת שהוסמכה כדין, הפגם שנפל בכך שהטיעון בפועל הושמע על-ידי מי שלא היתה מוסמכת לכך – מצומצם למדי. אף אם המשיבה לא היתה מתייצבת לדיון בערעור, לא היה בכך כדי להוליך לקבלת ערעור המבקש (ראו: תקנה 9 לתקנות שירות המדינה (משמעת) (סדרי הדין בערעור או בבקשה לשופט בית המשפט המחוזי), התשכ"ד-1963). המבקש גם לא טען לנזק מהותי שנגרם לו בעקבות הפגם הפרוצדורלי. נוכח האמור, אין בפגם הדיוני שעליו מצביע המבקש כדי להוביל לביטול פסק הדין.

5.אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית בזאת.