בר"ש 6171-23 בר"ש 6171-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופט נ' פלקס) אשר ניתנה ביום 9.8.2023 בעב"י 60064-12-22, במסגרתה נמחק ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (עורכי הדין ד' עבדי, אב"ד, י' קמר וש' פז) (להלן: בית הדין הארצי) אשר ניתן ביום 11.12.2022 בבד"א 41/21, בגדרו התקבל ערעור המשיבה על החלטתו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין תל אביב-יפו (עורך הדין ר' א' גמליאל, אב"ד) (להלן: בית הדין המחוזי) אשר ניתנה ביום 10.10.2021 בבד"מ 14/14, ואשר עסקה בפסיקת שכר טרחתו של עו"ד גיל פרידמן (להלן: פרידמן), בא-כוחו הממונה של המבקש בהליך דנן.

2.בית הדין הארצי הורה בפסק דינו על החזרת התיק אל בית הדין המחוזי על מנת שיקבע את שכר טרחתו של פרידמן בהתאם לקבוע בתקנות הסנגוריה הציבורית (שכר טרחה לסנגורים ציבוריים), התשנ"ו-1996 (להלן: תקנות הסנגוריה הציבורית), ביחס לתעריפי הייצוג של סנגורים ציבוריים בפני בית משפט השלום.

3.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

4.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול רביעי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א).

5.ההכרעות קמא נטועות בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינן מעוררות שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של המבקש ופרידמן ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול רביעי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

6.המבקש מלין על קביעת בית הדין הארצי לפיה בית הדין המחוזי יקבע את שכר טרחתו של פרידמן בהתאם לתעריפי הייצוג בפני בית משפט השלום הקבועים בתקנות הסנגוריה הציבורית. ברם, קביעת שכרם של עורכי דין שמונו בהוראת בית דין משמעתי נתונה לשיקול דעתו של בית הדין הארצי, כעולה מסעיף 17(א) לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים), התשע"ה-2015, ולפיו:

"בית הדין רשאי, לאחר ששמע את עמדות הצדדים, אם מצא שניהול הדיון מצדיק כי הנקבל יהיה מיוצג ושאין לנקבל יכולת להעמיד לעצמו ייצוג, למנות לנקבל עורך דין שייצגו בדיון; ואולם לא ימנה בית הדין עורך דין שהוא חבר ועד מרכזי, חבר ועד מחוזי, חבר ועדת האתיקה הארצית, חבר ועדת אתיקה מחוזית, פרקליט ועדת אתיקה, עוזר פרקליט ועדת אתיקה, או חבר בית דין משמעתי של הלשכה; שכרו של עורך הדין שימונה ייקבע בידי בית הדין והלשכה תשלמו". (ההדגשה הוספה – א.ש.).

7.בשיקול דעת זה אין כל עילה להתערב, מה גם שפסיקת שכרו של פרידמן אינה משפיעה כהוא זה על זכויותיו של המבקש, כפי שקבע בית משפט קמא.

8.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.