פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
10009/16
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקש:
דב סובול אינג'
נ ג ד
המשיב:
ד"ר שאול שפסר רופא שיניים
בקשה
להארכת מועד
החלטה
לפניי בקשה שהגיש המבקש למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר דחה ערעור שהגיש על פסק דין של בית משפט השלום בהרצליה.
בבקשה טוען המבקש כי נדרשת לו ארכה כיוון שסבר בטעות כי נתונים לו ארבעים וחמישה ימים להגשת ההליך הערעורי, ועוד ציין כי "התקשה לערוך חומר מתאים". על מנת שתעמוד לפניי תמונה מלאה ביחס לשאלה האם ההליך הוגש לבית משפט זה באיחור, התבקש המבקש להשלים בקשתו ולהבהיר באיזה מועד הומצא לו פסק הדין עליו מבקש הוא להשיג.
המבקש הגיש השלמה מתאימה והבהיר את מועד ההמצאה (16.11.2016). נוכח מועד זה המסקנה היא כי הבקשה (ולצידה הליך ערעורי) הוגשה לבית המשפט ארבעה ימים לאחר שהמועד להגשת ההליך חלף.
עיינתי בבקשה ובחומר שבתיק, ולא מצאתי כי המבקש הוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה להגשת ההליך, לאחר שהמועד להגשתו חלף וכפועל יצא התגבשה הסתמכות המשיב על סופיות פסק הדין.
המבקש אמנם אינו מיוצג, אך גם בעל דין שאינו מיוצג הטוען לטעות שבדין נדרש להוכיח כי "הטעות שבדין שהובילה לאיחור בהגשת הבקשה היא טעות שאדם סביר היה יכול להיקלע אליה" וזאת במישור האובייקטיבי או במישור הסובייקטיבי (ראו בש"ם 6229/11 דון-יחיא נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה , פסקה 8 (10.10.2012)). בענייננו הדין ברור ומפורש, והמבקש אף לא הוכיח כי "עשה מאמץ כן למניעת הטעות", שכן כלל לא פירט אילו פעולות סבירות נעשו על ידו על מנת לברר מהו פרק הזמן בו רשאי הוא להגיש הליך ערעורי מטעמו.
לכך אוסיף, לאחר עיון בחומר שבתיק, כי גם סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת (הליך "בגלגול שלישי") אינם תומכים, על פניהם, במתן ארכה (לחשיבותו של שיקול זה ולמשקלו בבחינת בקשת ארכה, ראו: בר"ם 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה , פסקה 9 (10.12.2013)).
מטעמים אלו הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ז
באייר התשע"ז (23.5.2017).
ליאת
בנמלך
ר
ש מ ת