בש"א 10062/03 יורם יזדי נ. עו"ד שלמה שידלוב

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 17.6.03, בהליך ערעורי שהתברר בבית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, פסק הדין הומצא לידיו ביום 7.7.03.

הדרך לתקיפת פסק הדין, שניתן בערעור, היא בהגשת בקשת רשות לערער לבית משפט זה. המועד האחרון להגשת בקשה כאמור היה 30 ימים לאחר המצאת ההחלטה לידי המבקש, היינו (בהתחשב בתקופות פגרה), ביום 22.9.03. מועד זה חלף זה מכבר בעת הגשת הבקשה שבפניי.

מן הבקשה עולה, כי לאחר קבלת פסק הדין בידיו, יזם המבקש הליכים ביטול פסק דין או תיקון פרוטוקול. הבקשה שהגיש המבקש לעניין זה נדחתה (ראו החלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.9.03). ברם, אין בהליכים כאמור כדי להוות טעם מיוחד למתן ארכה, שכן הסיכון לכך שהליכים כאמור יידחו, והמועד להגשת הליך ערעורי יחלוף, רובץ על יוזם ההליכים, ולא על בעל הדין שכנגד (ראו רע"א 2500/00 קריסטל נ' קריסטל, דינים עליון נח 285).

התוצאה היא, כי בעת הגשת הבקשה שבפניי, חלף זה מכבר המועד להגשת הגשת בקשת רשות לערער לבית משפט זה, ולא ניתן טעם מספיק, קל וחומר טעם מיוחד, לאי הגשת הליך במועד לבית משפט זה. אוסיף, כי חשיבותה של השאלה שמעלה המבקש – ובעניין זה איני מחווה כל דעה – אינה יכולה להוות, כשלעצמה, טעם מיוחד למתן ארכה, וגם מבחינה זו, אין לבקשה יסוד.

לפיכך, הבקשה נדחית. איני עושה צו להוצאות בבקשה זו.