בש"א 1013/98 גור יהודה נ. בנק המזרחי בע''מ

ערעור על החלטת הרשמת, השופטת אפעל-גבאי, שדחתה את בקשת המערער לקבלת פטור מהפקדת ערבון, אך העמידה את סכום הערבון על סכום מופחת של 3,000 ש"ח.

המשיב הגיש נגד המערער תביעה בסדר דין מקוצר בשל חוב שנוצר בחשבונו. המערער הגיש בקשת רשות להתגונן. בית משפט השלום בבאר-שבע (הרשם א' בן-יוסף) דחה בקשה זו בהחלטה ארוכה ומנומקת וחייב את המערער בסכום התביעה. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים י' בנאי, י' פלפל ונ' הנדל) דחו את ערעורו של המערער, בהסתמכו על תקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. לפיכך הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית משפט זה.

כאמור לעיל, דחתה הרשמת את בקשת המערער לקבלת פטור מחובת הפקדת ערבון (אם כי פטרה אותו מתשלום אגרה). זאת "בשים לב לסיכויי הבקשה לרשות ערעור להתקבל, שאינם גבוהים."

בערעור שבפני טוען המערער, כי סיכויי בקשת רשות הערעור שהגיש הם גבוהים, שכן הבקשה מתייחסת ל"מכת מדינה" כלשונו, כלומר למשבר שאירע בבורסה ב- 1994 ולחובותיהם של מי שנטלו אשראי לשם מימון השקעותיהם בבורסה. עוד טוען המערער, כי בשקלול ראוי של מצבו הכלכלי והבריאותי הרעוע לעומת חוסנו הכלכלי של הבנק המשיב, ראוי היה לפטרו מחובת הפקדת ערבון.

לאחר שעיינתי בחומר שבפני החלטתי לדחות את הערעור. אכן, על פני הדברים סיכויי בקשת רשות הערעור שהגיש המערער אינם מרובים, בהתחשב במדיניותו העקרונית של בית משפט זה בכל הנוגע לדיון בבקשות רשות ערעור (וראה: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). זאת ועוד, בית משפט השלום דחה את בקשת הרשות להתגונן שהגיש המערער, בקבעו, כי המערער העלה טענות עקרוניות רבות, אך לא השכיל לפרטן ולבססן. משדחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המערער מטעמיו של בית משפט השלום קשה להניח, כי בית המשפט העליון הוא שיאפשר למערער לפרוס מסכת עובדתית שלא נדונה כל צרכה בערכאות הנמוכות, אפילו כרוכה מסכת זו באירועים בעלי השלכות ציבוריות. אף שאין חולק, כי מצבו הכלכלי של המערער הוא קשה, הרי אין להתעלם מכך שפעילותו הדיונית מסבה עלויות למשיב. הכלל הוא , כי המשיב זכאי, ככל בעל דין הזוכה בדינו, לשיפוי על הוצאותיו. דווקא משום מצבו הכלכלי הקשה של המערער ראוי, כי הוצאותיו של המשיב יובטחו בטרם תידון בקשת רשות הערעור לגופה.

בנסיבות אלה לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת הרשמת.

הערעור נדחה.