בש"א 1022/08 זאב בורנשטיין נ. בנק למסחר בע''מ [בפרוק] ע'י כונס הנכסים הרש

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

1.ההליך נסוב על החלטות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שניתנו במסגרת בקשה שהגישו המבקשים בתיק פש"ר 1398/02. ברקע הדברים מצויים הליכי הוצאה לפועל בהם נוקטים משיבים 2 ו-3 נגד המבקשים, לשם גביית חוב הוצאות שנפסק לחובת המבקשים עם דחייתה של תובענה שהגישו נגד הבנק למסחר בע"מ. בבקשה שהגישו המבקשים לבית המשפט של פשיטת רגל התבקש בית המשפט להורות על הפסקת הליכי ההוצאה לפועל, בטענה כי ההליכים נפתחו מבלי לקבל לכך אישור מבית המשפט. כן ביקשו המבקשים כי בית המשפט ייתן "צו הגנה" לטובתם נגד משיב 3. בית המשפט דחה את הבקשה להפסיק את הליכי ההוצאה לפועל, בקבעו כי אלה נפתחו על ידי המנהל המיוחד כדין ובסמכות, בין אם על פי ההיתר הכללי אשר ניתן בתחילת הליכי הפירוק של הבנק למסחר, ובין אם על פי ההיתר הראשוני אשר ניתן למבקשים עצמם לנהל הליכים כנגד הבנק למסחר. נפסק כי היתר זה טמן בחובו את האפשרות כי בסופו של יום תידחנה טענות המבקשים ותושתנה עליהם הוצאות. גם הבקשה ליתן "צו הגנה" נדחתה, מאחר שהמבקשים לא הצביעו על כל סמכות שבדין ליתן צו שכזה.

2.

החלטת בית המשפט (החלטה מתוקנת) ניתנה ביום 13.12.2007, בהעדר הצדדים. לדברי המבקשים, היא התקבלה בידיהם ביום 16.12.2007. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 3.2.2008. נטען בבקשה כי המבקשים, שאינם מיוצגים על ידי עורכי דין, התכוונו להגיש ערעור על ההחלטה ביום ה-45 לאחר המצאת ההחלטה. לטענתם, בירורים שערכו העלו שמדובר בהחלטה עליה ניתן לערער בזכות. נטען כי רק בעקבות פנייתם למזכירות בית המשפט (אל מדור בלתי מיוצגים) בסמוך לתום 45 הימים התברר להם כי הדרך להשיג על החלטת בית המשפט קמא היא הגשת בקשה לרשות ערעור. מאחר שחלפו למעלה משלושים יום מהמצאת ההחלטה של בית המשפט קמא, מתבקשת ארכה להגשת ההליך. בתצהיר שהוגש בתגובות לתגובות המשיבים העלו המבקשים טעמים שונים המצדיקים לשיטתם את הארכת המועד, ובראשם הטענה כי מדובר בעניין בעל חשיבות ציבורית ממדרגה ראשונה. משיבים 2 ו-3 מתנגדים לבקשה. משיבה 4 רואה עצמה כמשיב פורמאלי בהליך, ועל כן נמנעה מהבעת עמדה ביחס לבקשה.

3.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק ולכן נדרש "טעם מיוחד" למתן אורכה להגשתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בנסיבות מסוימות מכירה הפסיקה בטעות שבדין כ"טעם מיוחד" להארכת מועד, בייחוד מקום בו לא הייתה הסתמכות של הצד שכנגד. אך על מנת שטעות שבדין תבסס טעם כאמור, עליה להיות טעות בלתי נמנעת באורח סביר, הנובעת ממצב משפטי מעורפל. בענייננו לא שוכנעתי כי טעותם של המבקשים סבירה היא. טענת המבקשים בדבר בירורים שערכו בשאלה כיצד ניתן לערער על ההחלטה נטענה בצורה כללית ביותר. המבקשים לא ציינו כיצד נערכו הבירורים, עם מי, ועל סמך מה התבססה הקביעה בדבר האפשרות להגיש ערעור בזכות. במצב דברים זה, ובשים לב למהות ההחלטה של בית המשפט קמא, אין בידי לקבוע כי טעות המבקשים היא טעות בלתי נמנעת באורח סביר. לא מצאתי גם כי מתקיימות נסיבות מיוחדות אשר מתוספות לטעות בדין ומצדיקות הארכת המועד. אף העדר ייצוג, כשלעצמו, אינו מקים טעם מיוחד להארכת מועד. אדם הבוחר לייצג את עצמו, חלף פנייה לייצוג משפטי מקצועי (בין אם הייצוג ניתן על ידי עורך דין פרטי ובין אם על ידי הלשכה לסיוע משפטי) נוטל את הסיכון כי הוא ינקוט הליכים בדרך שאינה תואמת את סדרי הדין (ראו, שהם אטיקס אינטרנשיונל בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (לא פורסם, 26.7.06)). המבקשים גם לא הבהירו די הצורך כיצד גילויים שנתגלו להם, לטענתם,

בתיקי ההוצאה לפועל, מנעו מהם אפשרות להגיש את ההליך במועד. לבסוף, מעיון בהחלטת בית המשפט קמא ובטענות המבקשים לגוף ההחלטה, אותם פירטו בהרחבה בבקשה שלפניי, נראה כי על פני הדברים, סיכויי הליך אינם טובים ואינם מטים את הכף לטובת היענות לבקשה.

התוצאה היא כי הבקשה נדחית.