פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"א 10402/02 עזבון המנוח עמאד מזארעה נ. אריה חברה לביטוח בע"מ

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · הארכת מועד להגשת ערעור ומחיקת חלק מכתב ערעורערעור על החלטת רשם בית המשפט העליון למחוק חלק מכתב ערעור ולסרב להארכת מועד

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון קיבל ערעור על החלטת הרשם שמחק חלק מכתב ערעור בטענה שהוא מתייחס לפסק דין חלקי שלא הוגש עליו ערעור במועד, וסירב להאריך את המועד. נקבע שלרשם הייתה סמכות למחוק, אך ניסוח ההחלטה של הערכאה הדיונית, שכותרתה 'החלטה', הצדיק הארכת המועד כטעם מיוחד. לפיכך בוטלה החלטת הרשם ונקבע שכתב הערעור יעמוד בעינו.

העובדות

המערערים הגישו תובענה לפיצויים בגין מות המנוח בתאונת עבודה, על בסיס חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ופקודת הנזיקין. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטה מיום 16.10.01, שכותרתה 'החלטה', כי אין מדובר בתאונת דרכים, ולאחר מכן פסק את הנזקים בעוולת הרשלנות. הרשם מחק מכתב הערעור את החלק שהתייחס לקביעה זו וסירב להאריך את המועד.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם היה לרשם סמכות למחוק חלק מכתב הערעור בשל התייחסותו להחלטה שלא הוגש עליה ערעור במועדו?
  2. 2.האם קיים טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת הערעור על ההחלטה שנתקבלה לכאורה כפסק דין חלקי?

הלכות

  1. 1

    לרשם הייתה סמכות למחוק חלק מכתב ערעור, ואין ממש בטענה שלא היה מוסמך לכך.

    ״אין ממש בטענת המשיבים שהרשם לא היה מוסמך למחוק חלק מכתב הערעור״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    כאשר ניסוח ההחלטה מקשה על הבנה שמדובר בפסק דין חלקי, טעות המערערים מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור כולו.

    ״אין ספק בדבר שהמערערים יכלו להבין מנוסח ההחלטה שאין מדובר בפסק דין חלקי״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • ערעור
  • הארכת מועד
  • טעם מיוחד
  • פסק-דין חלקי
  • החלטת רשם
  • חוק הפיצויים
  • פקודת הנזיקין
  • עוולת הרשלנות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"א

10402/02

בפני:

כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

המערערים:

1. עזבון

המנוח עמאד מזארעה

2. נהיל מזארעה

3. דואן מזארעה

4. מחמד מזארעה

5. נגללא מזארעה

6. מואמן מזארעה

7. עלי מזארעה

נ ג ד

המשיבים:

1. אריה חברה לביטוח בע"מ

2. עמוס בן דוד

3. משאבות בטון גבעת שמואל בע"מ

4. יוסף גולן

5. המגן חברה לביטוח בע"מ

ערעור על החלטת רשם בית המשפט העליון

מיום 20.11.02 בע"א 7271/02

בשם המערערים: עו"ד עמוס גבעון

בשם המשיבים: עו"ד עזרא בריק,

עו"ד יועד הלברסברג

פסק-דין

1.ערעור על החלטת הרשם (עודד שחם) שהחליט למחוק חלק מכתב ערעור שהוגש לבית משפט זה מן הטעם שהוא מתייחס ל"פסק-דין חלקי" שלא הוגש עליו ערעור במועדו. כמו-כן החליט הרשם שלא להאריך את המועד להגשתו.

2.המערערים הגישו בשעתו תובענה לפיצויים עקב מותו של המנוח עמאד מזארעה ז"ל שנהרג בתאונת עבודה. התובענה התבססה על שתי עילות חלופיות, האחת – לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – חוק הפיצויים) והאחרת – לפי פקודת הנזיקין. בפסק דינו, מיום 11.5.98, קבע בית המשפט המחוזי כי התאונה אינה תאונת דרכים ודחה את התובענה. הערעור שהוגש לבית משפט זה בע"א 3737/98 נתקבל. נקבע שהשאלה האמורה לא נתלבנה די הצורך. פסק הדין של בית המשפט המחוזי נתבטל והענין הוחזר לבית המשפט המחוזי כדי לדון בו מחדש לאחר שמיעת כל הראיות לענין האחריות. בפסק דינו של בית משפט זה נכתבו גם דברים אלה:

"... ראוי היה ששאלת החבות כולה – דהיינו האם בתאונת דרכים עסיקנן ואם לאו, האם קמה חובה על מי מהנתבעים על פי פקודת הנזיקין – תידון ביחד... נוכח הראיות המעטות אשר יש להביא לעניין גובה הנזק ישקול בית המשפט המחוזי אם לא מן הראוי שיתקיים בפניו הדיון גם בשאלה זו על מנת שיינתן על ידו פסק דין בכל השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין".

3.בית המשפט המחוזי שב ודן בתובענה האמורה. ביום 16.10.01, הוא שב וקבע תחת הכותרת "החלטה" שאין מדובר בתאונת דרכים, אך בענין זה לא ניתנה כל החלטה אופרטיבית. לעומת זאת נקבע שהוכחה עוולת הרשלנות. ביום 16.7.02 פסק השופט המלומד את נזקיהם של המערערים בעוולת הרשלנות. המערערים ערערו על פסק הדין (ע"א 7271/02). בערעורם הם השיגו, בין השאר, גם על קביעת השופט בדבר אי היותה של התאונה האמורה "תאונת דרכים", לפי חוק הפיצויים. המשיבים בקשו למחוק חלק זה מכתב הערעור. הרשם נעתר להם וסרב להאריך למערערים את המועד. וכך אנו מגיעים לערעור שלפנינו.

4.אין ממש בטענת המשיבים שהרשם לא היה מוסמך למחוק חלק מכתב הערעור: בש"א 793/01, תק-על 2001(3), 559; לגופו של הענין, מסכים אני עם הרשם שלו דחה בית המשפט בהחלטתו מיום 16.10.01 במפורש את התובענה ככל שהענין מתייחס לחוק הפיצויים, היה מדובר ב"פסק-דין חלקי" והמערערים החמיצו את המועד; אך במקרה דנן אין ההחלטה מיום 16.10.01 כוללת כל תוצאה אופרטיבית ולכאורה מעידה הכותרת שניתנה לה: "החלטה" על כוונתו של השופט המלומד להמתין במתן החלטתו האופרטיבית עד למתן פסק הדין; פרשנות זו של החלטת בית המשפט המחוזי מתחזקת נוכח המלצת בית משפט זה בפסק דינו בגלגול הראשון של הפרשה, שינתן פסק דין באותו מעמד בכל השאלות שבמחלוקת, וכך גם עשה השופט המלומד.

אך גם אם תמצי לומר שבפועל יש לראות בהחלטה מיום 16.10.01 החלטה המסיימת את הדיון בעילה המבוססת על חוק הפיצויים, אין ספק בדבר שהמערערים יכלו להבין מנוסח ההחלטה שאין מדובר בפסק דין חלקי. טעות זו (אם היתה טעות) מהווה "טעם מיוחד", המצדיק את הארכת המועד להגשת הערעור כולו.

כבר מטעמים אלה אני מקבל את הערעור, מבטל את החלטת הרשם ומורה שכתב הערעור כפי שהוגש מלכתחילה בעינו יעמוד. המשיבות תשלמנה למערערות שכר טרחת עו"ד -.10,000 ₪.

ניתנה היום, ד' אדר א' תשס"ג

(6.2.2003).

המשנה לנשיא

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

הלכות

  1. 1לרשם הייתה סמכות למחוק חלק מכתב ערעור, ואין ממש בטענה שלא היה מוסמך לכך.
  2. 2כאשר ניסוח ההחלטה מקשה על הבנה שמדובר בפסק דין חלקי, טעות המערערים מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור כולו.