בש"א 10429/03 כרומת בע"מ נ. גפר תעשיה חימית בע"מ

בפניי בקשה לאיחוד דיון בת.א. 36579/03 (שלום ת"א) עם הדיון בבש"א 171294/03 (שלום ת"א) ועם הדיון בבש"א 3167/93 (שלום ראשון-לציון) לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

שלושת ההליכים נוגעים להסכם שכירות בין המשיבה לבין המבקשת 1, לפיו השכירה המשיבה למבקשת 1 נכס באזור התעשיה בחולון בשנים 1994 – 2002. המבקשים 2 ו-3 חתמו על כתב ערבות כלפי המשיבה לקיום התחייבויות המבקשת 1 בהסכם השכירות. התביעה בת.א. 36579/03 היא תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשים 1-3, בה ביקשה המשיבה להורות על פינוייה המיידי של המבקשת 1 מן המושכר ועל חיוב המבקשים 1-3 לשלם למשיבה פיצויים מוסמכים על פי הסכם השכירות. בתיק זה ניתנה רשות להתגונן והתיק נקבע לדיון קדם-משפט ביום 31.12.2003. במקביל הגישה המשיבה בקשה לביצוע שטר בתיק הוצל"פ 01-52714-03-3 (ת"א) נגד המבקשים 1, 3 ו-4. האחרונים הגישו בקשת התנגדות לביצוע שטר. המדובר בשטר שניתן כבטוחה לחיובי המבקשים על-פי הסכם השכירות. ההתנגדות התקבלה ונקבע דיון הוכחות ביום 8.1.2004. בקשה נוספת לביצוע שטר חוב הוגשה על-ידי המשיבה בתיק הוצל"פ 01-52716-03-5 (ת"א) נגד המבקשים 1-3. גם לבקשה זו הוגשה התנגדות מטעם המבקשים 1-3 וזו הועברה לדיון בבית משפט השלום בראשון לציון. השטר נשוא הליך זה ניתן גם הוא כבטוחה לחיובי המבקשים בהסכם השכירות. בדיון שהתקיים בבית משפט השלום בראשון-לציון ביום 20.11.2003 הודיע בא-כוח המבקשים על כוונתו להגיש בקשה לאיחוד הדיון לבית המשפט העליון, ולפיכך נדחה הדיון לחודש פברואר 2004.

הבקשה היא כי הדיון בשלושת ההליכים יאוחד, מכוח תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. המבקשים טוענים כי הרקע העובדתי בבסיס כל התובענות הינו זהה; שלוש התובענות נוגעות להסכם השכירות בין הצדדים בגין אותו מושכר ובכולן עולה שאלה מרכזית אחת והיא: האם הוארכה בהסכמה שבעל-פה תקופת השכירות שהסתיימה בספטמבר 2002. המבקשים מציינים כי בכל שלושת ההליכים טרם החל דיון לגופו של עניין, כך שגם שיקולי נוחות וחסכון בזמן שיפוטי מצדיקים את איחוד הדיון. המבקשים מסבירים כי הבקשה מוגשת רק כעת משום שסברו שיוכלו להגיע להסכמה דיונית עם המשיבה על הגשת בקשה משותפת לאיחוד הדיון לאחר שתתקבל התנגדותם לביצוע השטר גם בהליך השלישי.

המשיבה מתנגדת לאיחוד הדיון, אך יחד עם זאת היא משאירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט. היא מבקשת לחייב את המבקשים בהוצאות, ללא קשר להכרעה לגופה. לטענתה, הבקשה נגועה בשיהוי, והיא הוגשה רק לאחרונה על מנת להימנע מהגשת תצהיר וקיום דיון הוכחות בבית משפט השלום בתל-אביב בינואר 2004. המשיבה מתנגדת לאיחוד הדיון גם לגופם של דברים, בטענה כי אין זהות מוחלטת בין הצדדים ואין חפיפה מוחלטת בטענות שמעלים המבקשים בהליכים השונים. כך, בחלק מכתבי הטענות מועלות טענות לגבי קיומה של עילה שטרית ולגבי אחיזה כשורה, אשר לא הועלו בהתנגדות האחרת מטעמם. עם זאת, המשיבה מסכימה כי איחוד הדיון ימנע קביעות עובדתיות סותרות וייעל את הדיון.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה השתכנעתי כי יש להורות על איחוד הדיון בתובענות, וזאת בהתאם לתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי. כפי שנפסק לא פעם, "תכליתה של תקנה 7 ... הינה, בין היתר, הגברת היעילות בדיון ומניעת הכרעות סותרות, תוך שמירה על האינטרסים של הצדדים להליכים השונים... לאור המטרה שביסוד תקנה זו נפסק, כי 'די בכך שבין שתי תובענות קיימת השקה, גם אם לא חפיפה מוחלטת, בכדי לקבוע כי הן באותו נושא'" (בש"א 2691/01 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' רויטל בצלאל (לא פורסם)). מעיון בחומר שלפני עולה כי קיימת חפיפה מסוימת בין שלוש התובענות, לפחות ככל שהדברים נוגעים לרקע העובדתי שבבסיס ההליכים. להכרעות בתובענות עשויות להיות השכלות הדדיות, ואף קיים חשש שייקבעו ממצאים עובדתיים שונים בשאלות קרובות. יש לזכור עוד כי ניהול שלושת ההליכים במקביל יביא לבזבוז זמן שיפוטי יקר. בנסיבות אלה, אין זה רצוי כי התביעות תידונה בפני ערכאות שונות. הואיל והדיון בתביעה בבית המשפט בראשון-לציון מצוי ממש בתחילתו, וגם בבית המשפט בתל-אביב טרם החלה פרשת ההוכחות, נראה כי לא יגרם למשיבה נזק של ממש כתוצאה מהעברת הדיון ואיחודו. נוכח השלב המקדמי בו מצויים ההליכים בבית משפט השלום בראשון-לציון, לא ראיתי לנכון לדחות את הבקשה מחמת שיהוי.

אי לכך הבקשה מתקבלת. שלושת ההליכים נשוא הבקשה יידונו במאוחד בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.