בש"א 10561/05 שאולי בר נוי נ. שרות בתי הסוהר ו/או נציב השרות

ערעור על החלטת כב' הרשמת, שושנה ליבוביץ', שקבלה באופן חלקי את בקשת המערער לפטור מאגרה במסגרת ע"א 9652/05.

ההליך העיקרי עניינו ערעור על החלטת השופטת א' חיות שלא לפסול עצמה מלשבת בדינו של המערער במסגרת רע"ב 718/05. המערער טוען להפליה כלפיו ולהעדפת המשיבה בעניינו, שהיא המדינה, מן הטעם שבבקשה שהגיש ביום 26.9.05 להתיר לו להשיב על תגובת המדינה לא ניתנה החלטה, בעוד שבבקשה להארכת מועד שהגישה המדינה כמה ימים לאחר מכן, ביום 6.10.2005 ניתנה החלטה "כמבוקש" בו ביום.

ביום 9.10.05 הגיש המערער לשופטת חיות בקשה שתפסול עצמה ובקשתו נדחתה. על בקשה זו הוגש ערעור לנשיא א' ברק, הוא ע"א 9652/05 ובמסגרתו ניתנה ההחלטה נשוא הערעור שלפני.

שניים הם התנאים למתן פטור או הפחתה של אגרה; האחד, הוכחתו של מצב כלכלי שאינו מאפשר את התשלום והשני, קיומה של עילה.

כב' הרשמת דנה ביכולתו הכלכלית של המערער לעניין תשלום האגרה:

"המערער לא צירף לבקשתו אסמכתאות שונות המעידות על מצבו הכלכלי, כגון דפי חשבון בנק, כפי שהתבקש בהחלטה להשלמת פרטים".

יחד עם זאת, ציינה הרשמת כי "לאור הנתונים שכן ניתן לדלות מבקשתו, נראה שאכן מצבו הכלכלי אינו מן הטובים".

הנחתי תהא כי המערער אכן נעדר יכולת כלכלית, אין מקום גם בהנחה זו להתערב בהחלטת הרשמת וזאת בשל סיכוייו הקלושים של ההליך שכן, כפי שקבעה הרשמת, "המערער אינו מצביע על עילת פסלות". המערער קובל על כך שזכותו להתדיין בפני נשיא בית המשפט העליון ולא בפני הרשמת בסוגיית הפסלות, ואולם – הרשמת אכן אינה מוסמכת להכריע בעניין פסלות, ואולם סמכותה היא לבדוק קיומו (או העדרו) של סיכוי לכאורה בערעור. הרשמת גילתה התחשבות מסוימת במערער בהפחיתה את סכום האגרה - העמדת האגרה על סכום של 350 ש"ח, סכום הנמוך משמעותית מהנהוג בבית משפט זה, מהווה פטור חלקי מאגרה. זהו פתרון מאזן ועל כן אין מקום להתערב בהחלטת הרשמת.

הערעור נדחה. המערער ישלם את האגרה בתוך 14 ימים שאם לא כן ימחק ההליך, ללא התראה נוספת.