בש"א 10654/07 דן הרשקוביץ נ. אריה קידר

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שדן בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון-לציון, בו נדחתה תביעה כספית שהגיש המבקש נגד המשיבים בגין שירותי אקטואריה שסיפק לטענתו למשיבה 2. בית משפט השלום פסק כי מי שהזמין וקיבל את שירותיו של המבקש הוא לשכת עורכי הדין ועל כן דינה של התביעה נגד המשיבים, המצומצמת לעילה חוזית, להידחות. בבית המשפט המחוזי התקבל ערעורו של המבקש ונקבע כי המבקש התקשר עם משיבה 2 וכי היא זו שחבה בשכרו. לפיכך הוחזר הדיון לבית משפט השלום, על מנת לברר את הסכום המגיע למבקש, ככל שמגיע לו.

2.פסק הדין ניתן ב- 7.10.2007 ונתקבל אצל המבקש ביום 21.10.2007. נטען כי המבקש, אשר לא היה מיוצג, איחר את המועד להגשת הליך עקב טעות כנה בדין ובסדרי הדין, באשר לדרך להשיג על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, במסגרת הערעור לבית המשפט המחוזי הוא ערער גם על הקביעה של בית משפט השלום, לפיה שולם לו על ידי לשכת עורכי הדין סך של 23,000 ₪. לטענת המבקש לא שולם לו כל תשלום בגין שירותיו והוא קובל על כך שלשיטתו, בית המשפט המחוזי לא דן ולא הכריע בטענה זו. המבקש מציין כי מיד לאחר קבלת פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא פנה לבית משפט השלום ב"בקשה בהולה" לבחון מחדש את קביעתו בעניין קבלת תשלום מלשכת עורכי הדין. המבקש מדגיש כי לא היה מיוצג ולא התמצא בסדר הדין והוא ביקש בתום לב לקבל סעד לתיקון הטעות. ביום 28.10.2007 ניתנה החלטת בית משפט השלום, לפיה "בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על קביעותיו שלו וכל טענה קביעותיו יכול שתבחן אך על ידי ערכאת הערעור – בית המשפט המחוזי, מה גם ששמיעת הראיות בתיק זה תמה". בעקבות זאת הגיש המבקש (ביום 1.11.2007) לבית המשפט המחוזי "בקשה להשלמת הפסיקה" בה ביקש מבית המשפט המחוזי לדון בסוגית התשלום הנזכרת. הבקשה נדחתה ביום 28.11.2007, בנימוק כי בית המשפט סיים את מלאכתו. לדברי המבקש, ביום 6.12.2007 הוא פנה לקבלת ייצוג משפטי ובאמצעות בא-כוחו הגיש (ביום 13.12.2007) את הבקשה שלפניי. המשיבים מתנגדים לבקשה.

3.המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק לשלושים ימים. הבקשה שלפניי הוגשה באיחור של כשלושה שבועות, והיענות לה מחייבת קיומו של "טעם מיוחד" למתן ארכה (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בענייננו, המבקש טעה בנוגע לדרך תקיפת פסק דינו של בית המשפט המחוזי. מקובלת עלי עמדת המשיבים כי טעותו של המבקש אינה טעות סבירה. אף העדר ייצוג, כשלעצמו, אינו מקים טעם מיוחד להארכת מועד. אדם הבוחר לייצג את עצמו, חלף פנייה לייצוג משפטי מקצועי (בין אם הייצוג ניתן על ידי עורך דין פרטי ובין אם על ידי הלשכה לסיוע משפטי), נוטל את הסיכון כי הוא ינקוט הליכים בדרך שאינה תואמת את סדרי הדין (ראו, שהם אטיקס אינטרנשיונל בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (לא פורסם, 26.7.06).

4.חרף האמור, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. ההליכים (המוטעים) בהם נקט המבקש בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי הוגשו בתוך המועד הקבוע בחוק להגשת הליכי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. מכאן שיש ממש בטענת המבקש כי חרף הטעות, היה ידוע היטב למשיבים כי המבקש אינו משלים עם פסק הדין המחוזי וכי בכוונתו להשיג עליו. לפיכך עוצמת הציפיות שלהם לסופיות הדיון היתה פחותה (השוו, ע"א 10227/01 קו מוצרי דלק בע"מ נ' בית אלעזרי מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (לא פורסם, 22.4.2002). לכך מצטרפים טעמים נוספים, אשר בהצטברותם יחד, מצדיקים מתן ארכה כמבוקש. כמובהר לעיל, הבקשה שלפניי הוגשה זמן קצר לאחר שהומצאה למבקש החלטת בית המשפט המחוזי ממנה למד על טעותו הדיונית. בסמוך למועד בו התגלתה למבקש טעותו הוא הזדרז לקבל ייצוג משפטי והגיש בקשה למתן ארכה להגשת הליך לערכאה המתאימה. כן יש לזכור, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא סיים את ההתדיינות בין הצדדים, וכי הסכסוך ביניהם ממשיך להתברר בבית משפט השלום, נסיבה שהיא בבחינת "הליך תלוי ועומד". בשים לב למשקלם המצטבר של שיקולים אלה, התוצאה המידתית הינה לקבל את הבקשה תוך חיוב המבקש בהוצאות.

התוצאה היא, שהבקשה להארכת מועד מתקבלת. המבקש רשאי להגיש בקשה לרשות ערעור תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו. המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ₪, אשר ישאו הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל. החלטה זו תתויק בתיק הבקשה לרשות ערעור, לכשיפתח.