פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
10677/06
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
המערער:
מוסטפא סאלח כיואן
נ ג ד
המשיבים:
1. כמאל סעיד ח'טיב
2. מוחמד נימר ח'טיב
3. חאתם נימר ח'טיב
4. מוחמד חריכי
5. קאסם סלאמה
ערעור על החלטת רשם
בשם המערער:
עו"ד מנסא האני
בשם המשיב 1:
עו"ד אלון הוכמן תמיר
בשם המשיבים 3-2:
עו"ד פ' שיח' מוחמד
בשם המשיבים 5-4:
לעצמם
פסק-דין
המערער מעונין להשיג על פסק-דין של בית משפט המחוזי שבו נדחתה בקשה לביטול פסק בורר. המועד להגשת בקשת רשות הערעור חל ביום 3.9.2006, אך רק ביום 17.9.2006 פנה המערער בבקשה להארכת מועד. לדבריו, הוא הסתמך על הודעה שהגיעה למשרדו המצוי בכרמיאל, כי המועדים הוארכו עד ליום 15.9.2006, זאת על רקע אירועי הלחימה בחזית הצפונית. כבוד הרשמת כתבה כי "עיון בהודעה שהופצה בעניין זה, אשר צורפה לתגובת המשיב 1, מעלה כי הארכה שניתנה חלה רק על הגשת מסמכים לבתי המשפט במחוז חיפה". כבוד הרשמת הוסיפה וקבעה "לא השתכנעתי כי קיים טעם מיוחד המצדיק היעתרות לבקשה. אם נזקק ב"כ המבקש לאורכה על מנת להגיש בקשה למתן רשות לערער, היה עליו להגיש בקשה להארכת מועד בתוך המועד שנקבע להגשת ההליך. בשים לב לאורך האיחור ולהעדרו של טעם מיוחד לאיחור, לא מצאתי כי סיכויי ההליך, כשלעצמם, מצדיקים היעתרות לבקשה".
החלטה זו היא נשוא הערעור שלפני. בא כוח המערער שב וטוען כי אירועי הלחימה בצפון יש בהם כדי להקים "טעם מיוחד" להארכת מועד. לדבריו, הוא סבר בתום-לב שההודעה ששוגרה בדבר הארכת מועדים כללית ואוטומטית חלה על כלל בתי המשפט, לרבות בית המשפט העליון. הארכת המועד אף היתה מוצדקת לדבריו; נוכח המצב הקשה שאליו נקלעו פרקליטים מאזור הצפון. עוד הוא מדגיש את סיכוייו הטובים, לדעתו, של ההליך העיקרי.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות. הסבריו של המערער לאיחור בהגשת הבקשה לא הקימו, בעיני כבוד הרשמת, "טעם מיוחד" להארכת המועד הקבוע בחיקוק, ולא מצאתי עילה להתערב בשיקול דעתה. יצוין כי בכותרת ההודעה שעליה הסתמך, לדבריו, בא כוח המערער, נאמר: "ארכה אוטומטית להגשת מסמכים לבתי המשפט במחוז חיפה עד 15.09.06" [ ההדגשה הוספה]. נוסח ההודעה אף הוא ברור לגמרי, לאמור, שמדובר בהארכה המתייחסת לבתי המשפט במחוז הצפון. לו היה בא כוחו של המערער קורא בקפידה את ההודעה שהתקבלה במשרדו, ודאי היה נוכח כי אין היא חלה לגבי פתיחת הליכים בבית משפט זה, וכי ככל שנוצר קושי לעמוד במועדים הקבועים בדין, יש לפנות בדרכים המקובלות ולהגיש בקשה להארכת מועד. נוסיף כי כלל, תקלה במשרדו של עורך-דין אינה מקימה מניה וביה עילה מספקת להארכת מועד (ראו ב"ש 95/86 יעקב גב-אי נ' שלמה גב-אי , פ"ד מ(1), 411). לא יכולה להיות מחלוקת כי התקלה במקרה זה היתה מצויה בשליטתו הבלעדית של בא כוח המערער, ומקובלת עלי עמדת כבוד הרשמת כי אין מקום להאריך, על בסיס זה , את המועד.
הערעור נדחה, אפוא. המערער ישא בהוצאות שכר טרחת-עורך דין בסכום של 500 ש"ח.
ניתן היום, ב' באדר התשס"ז (20.2.07).
המשנה-לנשיאה