פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
10804/07 - א'
בפני:
כבוד הרשמת גאולה לוין
המבקש:
זאב צוקר
נ ג ד
המשיבים:
1. גיורא לוין
2. אינקומר בע"מ
3. קרייזי ליין בע"מ
4. רבקה לוין
5. ערן לוין
6. עידו לוין
בקשה להארכת מועד להגשת ערעור
החלטה
לפני בקשה לארכה בת 60 יום להגשת ערעור.
1.ההליך נסוב על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתובענה בעניין היקף זכויותיו של המבקש בקשר למניותיו במשיבות 2 ו-3. פסק הדין ניתן ביום 19.11.2007 בהעדר הצדדים. לדברי המבקש, הוא התקבל בידי בא כוחו ביום 28.11.2007 ומכאן שהמועד הקבוע בחוק להגשת הליך מסתיים ביום 12.1.2008.
בבקשה שלפניי נטען כי נוכח רוחב היריעה ומורכבות התיק, נצרך בא-כוח המבקש לפרק זמן ארוך מהרגיל לצורך הכנת הערעור. נטען כי פסק הדין לוקה, בין היתר, בהתעלמות מסוגיות וראיות רבות אשר הועלו בפני בית המשפט, דבר שיאלץ את המבקש להרחיב במסגרת הערעור גם אודות אותן סוגיות וראיות. המשיבים מתנגדים לבקשה.
2.המועד להגשת ערעור קבוע בחיקוק. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי הארכת מועד או זמן שנקבעו בחיקוק, מותנית בקיומם של טעמים מיוחדים שיירשמו. התקנה האמורה מאזנת בין שיקולים מנוגדים. מצד אחד ניצב הכלל כי על בעל דין לקיים את המועדים הקובעים בדין. כלל זה מושתת על שורה של שיקולים ובהם: עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק דין בו זכה; אינטרס בעלי הדין והציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית. מצד שני, ישנה הכרה בכך שקיימות נסיבות חריגות בהן מוצדק לאפשר הגשת הליך באיחור, כדי למנוע תוצאה קשה כתוצאה מנוקשות יתרה בהפעלת סדרי הדין (ראו, בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (לא פורסם, 23.8.2006).
3.
הבקשה שלפניי לא מעלה טעם מיוחד המצדיק היעתרות לה. מורכבותו של התיק, כמו גם לחץ זמנים עקב הכנת חומר משפטי הנדרש לפתיחת ההליך, אינם מהווים, ככלל, "טעם מיוחד" להארכת מועד. בנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה לסטות מן הכלל הרגיל לפיו יש לקיים את המועדים הקבועים בדין. היעתרות לבקשה תביא להתמשכות נוספת של ההליכים המתנהלים בין בעלי הדין, שכבר מעסיקים את בתי המשפט שנים ארוכות. מן הבקשה שלפניי ומעיון בפסק הדין לא שוכנעתי כי פרק הזמן העומד לרשות המבקש על פי דין אינו מאפשר להגיש את הערעור במועד, מה גם שיש להניח כי בא-כוח המבקש, שייצגו בבית המשפט קמא, מצוי כבר ברזי התיק. יש לזכור עוד כי החובה לקיים את המועדים הקבועים בדין לא נועדה להגן אך על אינטרס הצפיות וההסתמכות של בעל הדין שכנגד, אלא גם על האינטרס הציבורי הכללי לסופיות הדיון ולוודאות משפטית בהפעלתם של סדרי הדין. משיקולים מצטברים אלה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
הבקשה נדחית. המבקש ישא בשכר טרחת עורך דין של המשיבים בסך 2,000 ₪. החלטה זו תומצא לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.
ניתנה היום, כ"ב בטבת
תשס"ח (31.12.2007).
גאולה לוין
ר ש מ ת