בש"א 10805/07 שם טוב בן גיאת נ. עו"ד ע. כהן

זהו ערעור על החלטת כבוד הרשם י' מרזל מיום 11.12.2007, בה נדחתה בקשת המערערים לביטול החלטתו מיום 26.11.2007 הדוחה את ההליך.

1.

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת מ' שידלובסקי-אור) מיום 24.6.19999 נדחתה בקשתם של המערערים לבטל פסק בורר ונתקבלה בקשה לאישורו. לפיכך, חוייבו המערערים בתשלום סכום כסף העולה על שני מליון ₪. בקשה שהגישו המערערים לבית המשפט המחוזי בירושלים להתיר להם הגשת תובענה לביטול פסק הדין שאישר את פסק הבוררות, נדחתה. על החלטה זו הגישו המערערים הודעת ערעור לבית משפט זה שנדחתה אף היא (ע"א 9318/05). בעקבות זאת, הגישו המערערים בקשה לקיום דיון נוסף ובמסגרתה עתרו לפטור מהפקדת עירבון.

2.

בהחלטה מיום 7.6.2007 דחתה כבוד הרשמת ש' ליבוביץ את בקשת המערערים בקובעה כי המערערים לא עמדו בנטל הנדרש המצדיק היעתרות לבקשה. אמנם, קבעה הרשמת, המערערים הינם פושטי רגל ובמצבים אלה הנטייה היא להפעיל בגמישות את סמכות הפטור, אולם בנסיבות העניין, ובפרט נוכח טיב ההליך, יש ליתן משקל לעובדה שהמערערים לא צירפו לבקשתם אסמכתא כלשהי שיש בה כדי לאשש את טענותיהם. עוד קבעה הרשמת כי על פני הדברים סיכויי ההליך אינם טובים שכן עיון בפסק הדין מלמד שלא נפסקה במסגרתו הלכה חשובה או חדשה המצדיקה דיון נוסף. הרשמת הוסיפה וקבעה כי סכום העירבון שנקבע נמוך יחסית לסוג זה של הליכים ואין מקום להפחיתו. בקשה לעיון חוזר בהחלטת הרשמת ליבוביץ נדחתה על ידי כבוד הרשמת ג' לוין בהחלטה מיום 28.8.2007. כבוד הרשמת לוין הורתה על הפקדת העירבון תוך עשרה ימים מהמצאת החלטתה. בעקבות בקשת המערערים להארכת מועד להפקדת העירבון, נדחה המועד להפקדת העירבון

עד ליום 31.10.2007. ביום 1.11.2007 קיבל כבוד הרשם את בקשת המערערים להארכת מועד של שבעה ימים נוספים להפקדת העירבון. משלא הופקד העירבון, הגיש המשיב 3 בקשה לדחיית הבקשה לדיון נוסף. בהחלטה מיום 26.11.2007

קבע כבוד הרשם י' מרזל כי לאור העובדה שלא הופקד עירבון בהליך, הוא נדחה. ביום 3.12.2007 הגישו המערערים בקשה לביטול החלטה ולתשלום העירבון. בהחלטה מיום 11.12.2007 דחה כבוד הרשם את הבקשה בקובעו כי על אף שניתנו למערערים מספר אורכות להפקדת העירבון, הם לא הפקידו אותו וכי אין בבקשתם נימוק משכנע לכך כמו גם לעובדה כי לא נעשתה פניה במועד שנקבע בבקשת האורכה. במצב דברים זה, ובשים לב למהות ההליך וסיכוייו הבעייתיים, קבע, אין מקום לשינוי ההחלטה מיום 26.11.2007.

3.

על החלטה זו מלינים המערערים בפניי. לטענתם, אי הפקדת העירבון לא נבעה מרשלנות אלא מסירובו של הבנק ליתן הלוואה בגובה העירבון לקרוב משפחתם של המערערים, מר עמרם חדד, בהעדר בטחונות מספיקים. רק ביום 30.11.2007, טוענים הם, הצליח מר עמרם חדד לגייס את סכום העירבון ממספר חברים. לפיכך, נטען, פנו ביום 3.12.2007 לבית המשפט בבקשה לבטל את ההחלטה ולאפשר להם לשלם באופן מיידי את סכום העירבון. המערערים מוסיפים וטוענים כי כבוד הרשם התעלם ממצבם הכלכלי הקשה, בהיותם פושטי רגל וחסרי כל ומהמאמצים הכבירים שנעשו על-ידם לצורך גיוס סכום העירבון. עוד טוענים המערערים כי למשיבים לא נגרם ולא ייגרם כל נזק אם יתקבל העירבון כעת, מאחר שסכום העירבון יוכל לשמש לתשלום שכר טרחת המשיבים כולל שכר הטרחה שנפסק לזכותם בהליכים הקודמים. לטענת המערערים, אין זה מתקבל על הדעת שמפאת איחור של חודש ימים בהפקדת העירבון לא תישמע בקשתם לדיון נוסף ולא תיבחן האפשרות לתקן עוול משפטי שנגרם להם. עוד טוענים המערערים כי טעה כבוד הרשם בנמקו את החלטתו ב"סיכוייו הבעייתיים" של ההליך הנדון כאשר, לדידם, סיכויי ההליך טובים לאור פסק דינו המוטעה של בית משפט זה. המערערים מוסיפים וטוענים כי לא יעלה על הדעת שבית המשפט יאשר פסק בוררות המטיל חיוב כספי על אדם שלא היה צד להליכי הבוררות. עוד טוענים המערערים כי די בהודאתו המפורשת של הבורר בטעות בהדפסת המילים "בעלי המניות" בכותרת פסק הבוררות יש כדי לשמוט את הבסיס שעליו עומד הפסק וכן פסק הדין שאישר אותו ופסק דינו של בית משפט זה. לטענתם, עדות הבורר בבית המשפט ומכתבו הן בגדר ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ולא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין שאישר את פסק הבוררות. לבסוף, טוענים המערערים כי נסיבות המקרה הנדון הן כה חריגות מבחינת עוניים של המערערים ומבחינת חומרת העוול המשפטי שנגרם להם והטעויות המשפטיות בפסק דינו של בית משפט זה עד כי יש לאפשר להם להפקיד את העירבון גם באיחור של חודש ימים על-מנת שתישמע לגופה הבקשה לדיון נוסף.

4.

דין הערעור על החלטת הרשם להידחות. המועד להפקדת העירבון נדחה מספר פעמים ומשלא טרחו המערערים להפקידו על אף הארכות שניתנו ואף לא הגישו בקשה להארכת מועד להפקדתו בתוך פרק הזמן שניתן להם להפקידו, דחה הרשם את ההליך. בקשתם לעיון חוזר בהחלטה נדחתה אף היא ובצדק משלא התרחש שינוי נסיבות המצדיק עיון כזה. סיכוייו של ההליך נבחנו בהחלטת הרשמת ליבוביץ ואף הרשם הבהיר בהחלטתו בבקשה לעיון חוזר ובצדק כי הסיכויים אינם גבוהים. אכן, הלכה פסוקה היא כי רק במקרים נדירים תימצא עילה לדיון נוסף ונראה על פני הדברים כי אין זה המקרה המתאים לכך שכן לא מתקיימים בו לכאורה איזה מן העילות המנויות בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984.

אשר על כן, הערעור נדחה.