בש"א 10917/04 דוד מנצור נ. שלום אוליאל

1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה שניתן ביום 19.2.04. הבקשה עצמה הוגשה ביום 30.11.2004. לדברי המבקש, עקב ההליכים שהתנהלו בבית המשפט קמא, רכושו נלקח ממנו, הוא נקלע לקשיים כלכלים חמורים ולא היה יכול לשכור את שירותיו של עורך דין ונאלץ לפנות ללשכה לסיוע משפטי. כמו כן, קשיים כלכלים אלו גרמו לכך שהוא נותר חסר כל, וגם כעת אין בידו לשכור שירותיו של עורך דין ולשלם את שכרו אלא שבא כוחו הסכים לייצגו ולקבל את שכרו רק לאחר זכיית המבקש בהליכים, ולכן רק כעת מסוגל המבקש להגיש את הערעור. בנוסף, סיכוי הערעור טובים שכן נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט קמא.

2.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, אין כל טעם מיוחד בעובדות שמציג המבקש בבקשתו באשר למצבו הכלכלי ובמיוחד כשמדובר באיחור של עשרה חודשים. בנוסף, אין טעם מיוחד במערכת היחסים בין בעל דין לעורך דינו. ככל שמשך האיחור בהגשת הערעור ארוך יותר כך יגבר משקלם של הנימוקים האחרים הנוטים לדחיית הבקשה. לבסוף, נימוקי הערעור שהועלו על ידי המבקש אינם תואמים את אשר פסק בית המשפט קמא.

3.לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב נחה דעתי כי דין הבקשה להארכת המועד להדחות. יאמר מיד כי לא מצאתי בטיעוני המבקש כל טעם מיוחד להארכת המועד. המדובר באיחור ניכר – אפילו ניכר מאוד – והנטל בנסיבות אלו על המבקש היה כבד שבעתיים להראות טעם מיוחד להארכת המועד. טעם כזה לא נמצא. העובדה כי בעל דין מצוי בקשיים כלכליים בוודאי מקשה על יכולתו לנהל את עניינו ואף להיזקק לייצוג משפטי ראוי. אולם האינטרס המונח על הכף אינו רק האינטרס של המבקש אלא גם זה של המשיב כמו גם הציבור הרחב, והוא האינטרס בדבר סופיות הדיון וההקפדה על סדרי הדין. מן החומר שבפני עולה כי המבקש לא נקט בכל פעולה שיכולה היתה למנוע הסתמכות של המשיב על חלוף המועד או לפצותו בגין הנזק בפתיחה של ההליך רק בעת הזו. אוסיף עוד, מעבר לנדרש, כי הטענה בדבר קיומם של קשיים כלכליים משמעותיים לא בוססה אף היא. אשר לסיכויי ההליך, הרי שאכן המדובר בטענה משפטית בעיקרה הנוגעת לחישוב תקופת ההתישנות. יחד עם זאת, נראה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי – שניתן ברשות ערעור – כי סוגיה זו כלל לא עמדה לדיון בערכאה הראשונה ומכאן שספק אם יוכל המבקש להיזקק לה בערכאה זו. ספק גם אם יש ממש בטענה המשפטית האמורה, שעה שהיא מבוססת על הפסקת מועד ההתישנות בעסקת היסוד בעוד שהתביעה דנן היא התביעה השטרית. מבלי להכריע באמור לעיל שוכנעתי, כי אף סיכויי ההליך עצמו אינם טובים. התוצאה היא כי דין הבקשה להארכת המועד, להדחות.