בש"א 11403/03 עמי חזן נ. פקיד שומה נתניה

זהו ערעור על החלטתו של כבוד הרשם ב' אוקון, במסגרתה נדחתה בקשת המערערים למחיקה על הסף של ערעור שהוגש על ידי המשיב.

בין הצדדים לערעור התנהל הליך בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ב' תום אופיר). ביום 6.8.2003 ניתן פסק דין במסגרת הליך זה. שני הצדדים הגישו ערעורים על פסק דין זה - המערערים הגישו ערעור על פסק דין זה ביום 21.10.2003, והמשיב הגיש את ערעורו ביום 23.11.2003. לטענת המערערים בכך, איחר המשיב את המועד להגשת ערעורו ועל כן דין הערעור להימחק. המשיב, בתשובתו לבקשת המחיקה שהגישו המערערים, טען כי לא איחר את המועד להגשת תביעתו. זאת, לאור הודעתיו של מנהל בתי המשפט מיום 20.10.2003 בדבר שביתה בבתי המשפט מיום 29.9.2003 ועד יום 9.10.2003, והחל מיום 19.10.2003. המערערים טענו בפני כבוד הרשם, וטוענים כעת, כי לא הייתה כל מניעה להגיש כתבי בי-דין בבית המשפט העליון גם במהלך תקופת העיצומים.

כבוד הרשם דחה את בקשת המחיקה, בקובעו כי כאשר תלויה ועמדת הודעתו של מנהל בתי המשפט, אין המערערים יכולים לטעון כי התגבש אינטרס הסופיות, ועל כן, אין למנוע מהמשיב להגיש את ערעורו במועד שהתקנות מאפשרות לו לעשות כן. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

אין מחלוקת בין הצדדים כי אלמלא קיומה של השביתה היה על המשיב להגיש את ערעורו עד ליום 26.10.2003. המערערים טוענים כי משקבע כבוד הרשם כי בפועל ניתן היה להגיש כתבי בית דין לבית המשפט העליון במועד זה, היה עליו לפרש את הודעת מנהל בתי המשפט באופן מצמצמם, ולמחוק את ערעור המשיב. המערערים מוסיפים כי המשיב יכול היה לעמוד על כך שניתן להגיש כתבי בי-דין באמצעות בירור טלפוני פשוט. מכל מקום, טוענים המערערים, הייתה פתוחה הדרך בפני המשיב לפעול כאמור בתקנה 7 לתקנות בתי המשפט וההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה של עובדים) התשמ"א – 1981 (להלן: תקנות בתי המשפט), ולהגיש ערעורו באמצעות דואר רשום.

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. נקודת המוצא לדיון הינה כי על פי הוראת הדין, עמדה למשיב זכות להגיש את ערעורו במועד שבו הגישו. המערערים, כאמור בהחלטת כבוד הרשם, היו מודעים להודעות מנהל בתי המשפט בדבר השביתה. במצב דברים זה, מקובלת עלי מסקנתו של כבוד הרשם כי אינטרס סופיות הדיון או אינטרס ההסתמכות של המערערים אינם מחייבים קבלת בקשת המערערים למחיקת ערעורו של המשיב.

באשר להגשת הערעור באמצעות הדואר הרשום, תקנה 7 לתקנות בתי המשפט קובעת כדלקמן:

7.הגשת מסמכים לבית המשפט או ללשכה

(א) מסמך שחייבים או שמותר להגישו לבית משפט או ללשכה, רואים אותו כמסמך שהוגש כהלכה לבית המשפט או ללשכה אם נמסר בדואר רשום ממוען כדבעי אל אותו בית משפט או אל אותה לשכה, ורואים את מועד מסירתו לדואר כאמור כמועד הגשתו לבית המשפט או ללשכה.

לשון התקנה מלמדת כי התקנה אינה מטילה כל חובה דיונית חדשה על בעל הדין, אלא מצביעה על דרך למימוש חובה קיימת, בלבד. אומנם, נקבע כי מקום בו הוגש כתב בית דין באיחור (גם בהתחשב בימי השביתה), השביתה לא תהווה טעם מיוחד להארכת מועד אם לא פעלו בעלי הדין לפי האמור בתקנה 7 לתקנות בתי המשפט (בש"א 4193/90 עזבון המנוחה שושנה פיינגולד נ' המגן חברה לביטוח , תקדין עליון 90(4), 34; בש"א 2058/99 הליכוד תנועה ליברלית לאומית נ' חברה גוש 10857 חלקות 184, 181 בע"מ , דינים עליון נז 256), אך, בענייננו, הואיל והמשיב לא איחר את המועד, ולא נזקק להארכת מועד, אין נפקות להוראת תקנה 7 לתקנות בתי המשפט.

הערעור נדחה, איפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.