בש"א 1147/06 עמית קשר בע"מ באמצעות מנהלה עמנואל פלד נ. דימה קורנל

לפני בקשה למתן ארכה בת 30 יום להגשת בקשת רשות לערער.

1.ההליך נסוב על החלטת בית המשפט המחוזי אשר קיבל את ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית המשפט השלום וקבע כי המשיב אינו חב כספים למערער שכן התחייבותו נתנה עקב הטעיה והפעלת לחץ ועל כן דינה להתבטל. פסק הדין ניתן ביום 25.12.05 בהעדר הצדדים והומצא למבקש ביום 1.1.06 . הבקשה שלפני הוגשה ביום 6.2.06 . לטענת המבקשת, מנהלה הוא אסיר, ומטעם זה אין באפשרותו לצלם את כל החומר הנדרש לה לצורך הכנת הבקשה לרשות לערער. המשיב מתנגד לבקשה. בין היתר נטען על ידו כי הבקשה להארכת מועד הוגשה לאחר שחלף המועד החוקי להגשת הליך.

2.המועד להגשת בקשת רשות לערער קבוע בחיקוק ועל כן נדרש "טעם מיוחד" להארכתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בענייננו, המבקשת אינה מצביעה על טעם מיוחד להגשת בקשתה באיחור ואף לא למתן ארכה נוספת להגשתו. המבקשת לא הבהירה האם יכול היה מנהלה להיעזר בשירותיו של אדם אחר על מנת לצלם את החומר הנדרש או האם פנה לשלטונות הכלא בבקשה לסייע לו בכך. כמו כן, על פני הדברים סיכויי ההליך אינם גבוהים. מדובר בערעור בגלגול שלישי אשר על פני הדברים עניינו אינו חורג מעניינם הצר של הצדדים המעורבים. יחד עם זאת, פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים. במצב דברים זה היה על המשיב להראות כיצד הסתמך על האיחור בהגשת ההליך בהתחשב בכך שהוא לא ידע כלל מתי הומצא פסק הדין למבקשת. בשים לב לאורך האיחור (6 ימים) לא מצאתי כי המשיב אכן הסתמך על אי הגשת ההליך במועד. המזור למצב שלפני, הוא להאריך את המועד להגשת הליך תוך חיוב המבקשת בהוצאות הבקשה. התוצאה היא, שעל המבקשת להגיש בקשת רשות לערער תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו. המבקשת תשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 2,000 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק מיום המצאת החלטתי ועד התשלום בפועל.