בש"א 1148/06 אבו טהה מנצור נ. משרד הביטחון - קצין התגמולים

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אשר דחה את ערעורו של המבקש נגד החלטת הועדה הרפואית העליונה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 ( להלן: החוק ) . פסק הדין ניתן ביום 9.10.05. הבקשה שלפני הוגשה ביום 6.2.06. לטענת המבקש, למרות שנכתב בשולי פסק הדין שהוא ניתן במעמד הצדדים, הרי שבפועל, הוא לא ניתן במעמד בא כוחו אלא הוא הוצא על ידי בא כוחו מאתר בית המשפט באינטרנט. לפיכך, לטענת המבקש, פסק הדין לא הומצא לו כדין, באמצעות הדואר, עד עצם היום הזה. המשיב מתנגד לבקשה.

2.לאחר שעיינתי בתגובות הצדדים ובפסק דינו של בית משפט קמא, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ב"כ המשיב הבהירה בתגובתה, כי בדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 22.9.05 הודיע בית המשפט כי פסק הדין ינתן ביום 9.10.05 בשעה 14:30. החלטה זו נתנה במעמד הצדדים. מכאן, שב"כ המבקש זומן כדין לשימוע פסק הדין. במצב דברים זה, יש לראות את פסק הדין כאלו הומצא כדין לב"כ המבקש במועד בו שומע (ראו: תקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995) 793). נוכח מסקנתי כי פסק הדין הומצא למבקש כדין, נותר לדון רק בשאלה האם ראוי להאריך את המועד להגשת בקשה לרשות לערער. תשובתי לכך שלילית. הבקשה שלפני הוגשה באיחור ניכר, של קרוב לחצי שנה. המבקש אינו מצביע על טעם מיוחד לאיחור, פרט לטענה שהוא לא הומצא לו כדין, טענה שכאמור, אין לה בסיס. כמו כן, עיון בפסק דינו של בית משפט קמא ובבקשה לרשות לערער מעלה כי על פני הדברים, סיכויי ההליך אינם גבוהים. לכאורה, אין המקרה מעורר שאלה משפטית אשר חשיבותה מצדיקה ערעור בגלגול שלישי, וזאת במיוחד נוכח העובדה כי המבקש חולק על קביעות רפואיות של הועדה הרפואיות ואילו זכות הערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה מוגבלת לשאלה משפטית בלבד (ראו: סעיף 34(א) לחוק וכן רע"א 553/01 לוי נ' קצין התגמולים , תק-על 2002(2), 2298).

התוצאה היא, שהבקשה נדחית.