בש"א 1149/00 אברהם אלון נ. דולב חברה לביטוח בע"מ

ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט אליהו קידר) מיום 1.11.99, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 74980/96.

1.בין הצדדים מתנהלת תובענה בבית המשפט בתל אביב יפו. לאחר שנשמעו הראיות, קבע בית המשפט, ביום ה- 5.11.98, כי המשיבה תגיש סיכומיה בתוך 30 יום מיום ההחלטה ואילו המערערים יגישו סיכומיהם בתוך 30 יום מיום קבלת סיכומי המשיבה. המשיבה הגישה סיכומיה באיחור, בצירוף בקשה בהסכמה להארכת מועד להגשת סיכומים, שנתקבלה על ידי בית המשפט. שבוע לאחר הגשת סיכומי המשיבה, ובטרם הוגשו סיכומי המערערים, נתן בית המשפט פסק דין המחייב את המערערים במלוא סכום התביעה.

2.המערערים הגישו בקשה לפסלות שופט, שנדחתה על ידו. לטענתם משהכריע כבר בית המשפט מבלי שעיין בסיכומי המערערת, יש חשש ממשי למשוא פנים ועיוות דין בהמשך ניהול המשפט, שעה שהתיק ממשיך להתנהל בפני אותו שופט. כן הגישו המערערים בקשה לביטול פסק הדין בהסכמה. בית המשפט קיבל את בקשת הביטול, קבע כי המערערים יגישו סיכומיהם, וקבע מועד להמשך הדיון בפניו. ערעורם לבית משפט זה לפסילת השופט, נדחה שכן לא צוין בו כי בוטל פסק הדין. לפיכך נקבע כי מאחר שבפסק הדין תמה מלאכתו של בית המשפט, אין טעם לבקשת הפסלות (החלטה בע"א 4385/99 מתאריך ה- 25.7.99). המערערים הגישו ערעור מתוקן, בו צוינה החלטת הביטול, אך גם הוא נדחה. נקבע, כי משניתנה ההחלטה בבקשת הפסלות עובר להחלטה בעניין ביטול פסק הדין, יש להגיש בקשת פסלות נוספת, לבית המשפט קמא, כדי שזה יוכל לדון בבקשה לפסלות לגופה (החלטה בע"א 4385/99 מתאריך 2.9.99). לפיכך הוגשה לבית המשפט קמא, בקשה נוספת לפסילת שופט. החלטת השופט מיום 1.11.99, שלא לפסול את עצמו, היא העומדת במרכזו של ערעור זה. השופט קבע, כי הוא איננו "נעול" על מסקנה כלשהי או קביעה בפסק הדין, וכי הוא נכון לבחון סיכומיהם של המבקשים. לפיכך, אין חשש ממשי למשוא פנים.

3.לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובתגובת המשיבה, הגעתי למסקנה כי דינו של ערעור זה להידחות. כבר נפסק, כי עצם הבעת עמדה או דעה בהליך קודם, אינה מקימה לכשעצמה חשש ממשי למשוא פנים. כך בהליכי בינים ובבקשות לסעדים זמניים (ראו: ע"א 6447/96 אחים שרבט נ' משרד הבינוי והשיכון

(טרם פורסם)). כמו כן, אין בעצם העובדה ששופט נתן החלטה, אשר נדרשת בחינתה מחדש (אם עקב ביטולה על ידי אותה ערכאה, או עקב החזרת הדיון מערכאת הערעור לשם קבלת החלטה מחדש), כדי לפסול אותו מלישב בדין. (ע"א 4199/99 חברת נרגו בע"מ נ' ד.ב. שירותי תיירות בע"מ (טרם פורסם); ע"א 1860/97 מרבק נ' אלי מזרחי (טרם פורסם)). "השאלה שיש לשאול היא... אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור"" (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם)). אם כך, יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו המיוחדות, אם יש בו כדי להראות, מבחינה אובייקטיבית, כי ישנו חשש ממשי למשוא פנים.

4.במקרה דנן, המערערים טענו אך שניתן פסק דין שבוטל. על יסוד טענה זו בלבד, מבקשים הם פסלותו של השופט. אין בטענותיהם דבר כדי להראות כי דעתו של השופט "ננעלה". אכן, פסק הדין ניתן על ידי השופט, מבלי שחיכה להגעת סיכומי המערערים, הגם שנדחה מועד הגשת סיכומי המערערים (עקב דחיית המועד שניתנה להגשת סיכומי המשיבים). אולם בנסיבות העניין, אין בעצם מתן פסק הדין, כדי להצביע על גיבושה של דעה קדומה, בלתי ניתנת לשינוי, שגיבש השופט טרם קריאת סיכומי המערערים. כך גם עולה מדבריו של השופט בהחלטתו דוחה בקשת הפסלות. יצויין כי אמנם פסק הדין ניתן על יסוד הראיות שנשמעו. אולם נוכח ביטולו של פסק הדין ומתן זכות למערערים להגיש סיכומיהם, אין חשש ממשי למשוא פנים. (והשוו:: ע"פ 362/89 מסלם נ' מדינת ישראל , פ"ד מג(3) 281). אכן, אין בעובדה ששופט נותן פסק דין, על פי סיכומי צד אחד, כשלעצמה, כדי לפוסלו מלשבת בדין, לאחר ביטול פסק הדין (ע"א 1860/97 מרבק בית מטבחיים בע"מ נ' אלי מזרחי (לא פורסם)). מטעמים אלו, ובהעדר חשש ממשי למשוא פנים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.