בש"א 11581/05 יוסף גרשון נ. קאנטרי הומס בע"מ

בפני בקשה להארכת מועד.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אשר דחה את ערעורו של המערער על פסק דינו של בית משפט השלום במסגרתו קיבל בית המשפט את תביעת המשיבה נגד המערער וחייבו בתשלום דמי תיווך. הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת הליך. המבקש מבקש כי המועד להגשת בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי יוארך ב-30 יום מהמועד בו תינתן הכרעת הדין בכתב אישום שהוגש נגדו בבית משפט השלום בכפר סבא. המשיבה מתנגדת לבקשה שכן לטענתה, תכליתה היא לסייע למבקש בהתגוננות מפני הליך פלילי המתנהל נגדו.

2.לצורך דיון בבקשה שבפני אתאר בתמצית את השתלשלות ההליכים בתיק. המשיבה הגישה כנגד המבקש תובענה בסדר דין מקוצר על יסוד הסכם בכתב להענקת שירותי תיווך במקרקעין (להלן: ההסכם). המבקש הגיש בקשה למחוק את כותרת התביעה שהוגשה נגדו ולחילופין ליתן לו רשות להתגונן. בין היתר, טען המבקש כי ההסכם זויף. עובר להגשת התביעה המשפטית נגדו, הגיש המבקש תלונה במשטרה בגין זיוף ההסכם. למבקש ניתנה רשות להתגונן (בש"א 3043/01). בהחלטתו מיום 11.4.02 נעתר בית המשפט לבקשת המשיבה לצרף תעודת עובד ציבור עליה חתמה ראש המעבדה לבדיקת מסמכים במז"פ לפיה הרישומים על ההסכם היו של המבקש. בפסק דינו, קיבל בית משפט השלום את תביעת המשיבה במלואה, תוך שהוא מעדיף את חוות הדעת של המומחית מטעם מז"פ על פני חוות דעת שהוגשה על ידי מומחה מטעם המבקש. ביום 13.6.02 הוגש ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא. פסק הדין ניתן ביום 13.11.05. עובר למתן פסק הדין, ביום 11.1.05 הוגש לבית משפט השלום בכפר סבא כתב אישום כנגד המבקש בגין מסירת הודעה כוזבת ( ת.פ. 2976/04 להלן: ההליך הפלילי ). ההליך מצוי בשלב שמיעת הראיות. כאמור לעיל, הערעור נדחה, ובקשת המבקשת היא כי המועד להגשת בקשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי יוארך עד לאחר הכרעת הדין בהליך הפלילי.

3.המועד להגשת בקשת רשות לערער קבוע בחיקוק, ועל כן נדרש "טעם מיוחד" על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. קיומו של הליך תלוי ועומד עשוי לשמש טעם כאמור (ראו: בש"א 9159/04 חקשורי נ' בובליל, דינים עליון, כרך סט, 614). עיון בפסקי דינם של בית המשפט השלום, אשר בית המשפט המחוזי סמך ידו עליו, מעלה כי בית המשפט הסתמך על חוות דעתה של המומחית מטעם המז"פ וכן על עדותו של חוקר מהמשטרה לפיה המבקש חתם על ההסכם. בנסיבות אלה, אין בידי לשלול את עמדת המבקש לפיה לתוצאת הכרעת הדין בהליך הפלילי עשויה להיות השלכה על בקשת רשות לערער אשר תוגש לבית משפט זה. יחד עם זאת, אין בידי להיעתר לבקשה. זאת, שכן במסגרת השיקולים הרלבנטיים, יש לשקול את פרק הזמן בו עשוי ההליך הפלילי להתנהל. ככול שפרק הזמן עד להכרעה בהליך הפלילי יהיה ארוך יותר, כך תגבר הפגיעה באינטרס של המשיבה שפסק הדין נשוא הערעור יהיה חלוט. כאמור לעיל, ההליך הפלילי מצוי כעת בשלב ההוכחות. המבקש אינו גודר את פרק הזמן הצפוי להתנהלותו של הליך זה, וספק אם ניתן לחזות זאת מראש. כמו כן, תיתכן כמובן אפשרות כי מי מהצדדים יערער על פסק הדין שיינתן. מכאן, שגדר הזמן להתנהלות ההליך הפלילי אינו ידוע, ואין לשלול את האפשרות שאין מדובר בפרק זמן קצר. במצב דברים זה, בעריכת מאזן בין האינטרסים המעורבים לא השתכנעתי כי קיים בענייננו טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד כאמור. אוסיף, כי בפני המערער פתוחה הדרך, אם רצונו בכך, להגיש בקשה לעיכוב הדיון לאחר שבקשתו לרשות ערעור תוגש, ועל כן אין בהחלטה זו כדי לסתום את הגולל על האפשרות כי בקשתו לרשות ערעור תידון רק לאחר מתן פסק דין בהליך הפלילי (ראו: ע"א 2173/ 05 היועץ המשפטי לממשלה נ' B.G. Assistance Ltd

(טרם פורסם).

התוצאה היא, שהבקשה נדחית. הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת הליך, ולפיכך אני מאפשרת למבקש להגיש הליך תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו. המבקש יצרף החלטה זו להליך שייפתח והמזכירות תתייקה בתיקי השופטים אשר ישבו בדין.