בש"א 1168-24 בש"א 1168-24

1.לפניי בקשה לפי תקנה 40(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), לאיחוד הדיון ב-ת"א 3723-09-22 (להלן: ההליך הראשון), המתנהל בבית משפט השלום בראשון לציון, עם הדיון ב-ת"א 16502-04-23 (להלן: ההליך השני), המתנהל בבית משפט השלום בתל אביב-יפו.

2.כעולה מהבקשה ומעיון בתיקי בית המשפט, ההליך הראשון עוסק בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין שהוגשה ביום 4.9.2022, על ידי המשיבה 2 נגד המבקש. על פי העובדות המוסכמות על הצדדים, המשיבה 2 רשומה כבעלים בשני שלישים מהזכויות במגרש המצוי ברחוב משה שרת 22 ברמת גן (להלן: המקרקעין) והמבקש הוא הבעלים של יתרת השליש מהזכויות במקרקעין.

המשיבה 2 תובעת סעד של פירוק השיתוף במקרקעין, בדרך של רכישת חלקו של המבקש כך שהמשיבה 2 תהפוך לבעלים הבלעדי של המקרקעין. זאת, נוכח טענתה לפיה בשל מצבו הכלכלי של המבקש, נבצר מהמשיבה 2 לממש את זכויותיה במקרקעין בדמות בניית יחידות דיור.

3.ביום 5.2.2023 הגיש המבקש כתב הגנה בהליך הראשון, בו הוא טוען, בין היתר, כי הוא פעל לטובת הנעת הליך התכנון של המקרקעין וכי הסעד המבוקש על ידי המשיבה 2 לא תואם את הדין הנוהג.

יצוין כי בהחלטתו מיום 22.1.2024, קבע בית משפט השלום (השופטת נ' בנימין), במסגרת ההליך הראשון, כי:

"נדיר כי בית משפט ייתן צו לרכישת חלק של צד את הבעלים האחר ודרך המלך היא התמחרות פומבית שתשיא את רווחי בעלי הזכויות. 2. רשמתי לפניי את הצהרת התובעת כי תביעתה אינה מוגבלת לסעד שנתבקש בלבד וכי מובן לה שככל שההליך יתברר עד תום, ההחלטה על אופן פירוק השיתוף נתונה לשיקול דעתו של ביהמ"ש לאחר שמיעת הראיות וטיעוני הצדדים."

4.ההליך השני, אשר נפתח ביום 13.4.2023, עניינו בתביעה כספית של המשיבה 1 (להלן: החברה) נגד המבקש. בכתב התביעה טענה החברה כי הלוותה למבקש סכומי כסף וכי המבקש הפר את ההסכם ביניהם. על כן, תבעה החברה לחייב את המבקש לשלם לה את החוב שלו כלפיה, בסך של 1,390,640 ש"ח.

5.בכתב ההגנה שהגיש במסגרת ההליך השני טוען המבקש, בין היתר, כי לא נחתם הסכם בין הצדדים וכי המשא ומתן התנהל מול בעל מניות החברה – איציק שלום (בעלה של המשיבה 2) – באופן אישי ולא כמייצג החברה. נטען עוד כי הכספים נושא התביעה היו חלק ממכלול עסקת הנדל"ן שנרקמה בין איציק שלום לבין המבקש.

6.לשיטת המבקש, שתי התובענות הוגשו בקשר לאותם המקרקעין. המבקש טוען כי שני ההליכים בעלי אותו בסיס מהותי, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי, הנוגע לשאלת החבות של המבקש אל מול שאלת האחריות של המשיבות, ועל כן קיימת השקה המצדיקה את איחוד הדיונים, לשם מניעת הכרעות סותרות. עוד טוען המבקש כי הלכה למעשה בעלי הדין בשתי התובענות זהים, שכן איציק שלום, בעלה של המשיבה 2 ומנהלה של המשיבה 1, היה זה שקיים את המשא ומתן בעניינם של המקרקעין וכן היה צד לכל הסכם בקשר למקרקעין, ולא מי מהמשיבות. עוד נטען כי שני ההליכים מצויים בשלב דיוני זהה. על רקע זה, טוען המבקש כי איחוד הדיון בתובענות יקדם יעילות דיונית וימנע התדיינות כפולה.

באשר לזהות הפורום שיקיים את הדיון המאוחד, המבקש סבור כי יש לקיים את הדיון המאוחד בבית משפט השלום בתל אביב-יפו. לטענת המבקש, מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת קיום הדיון בערכאה זו, שכן מקום מושבם של מרבית בעלי הדין, בשתי התובענות, נמצא במחוז תל אביב.

7.בתגובתן מיום 25.2.2024, הביעו המשיבות את התנגדותן לבקשה. בתגובתן, טענו המשיבות כי מדובר בתובענות שונות במהותן, אשר הצדדים בהן שונים, נתבעים בהם סעדים שונים, על בסיס מסכת עובדתית שונה הכוללת עסקאות נפרדות ועילות משפטיות שונות. נטען, בנוסף לכך, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, כשמונה חודשים מאז שהחל ההליך השני. כן טענו המשיבות כי ההליכים מצויים בשלבים דיוניים שונים, במובן זה שההליך הראשון מצוי בשלב של הגשת תצהירי עדות ראשית ונקבע בו מועד לדיון הוכחות ואילו ההליך השני עודנו מצוי בשלבי בירור מקדימים. על כן, לשיטת המשיבות אין כל הצדקה לאיחוד הדיון בתובענות, אשר עלול לגרום לסרבול ההליכים ולעיכובם.

8.דין הבקשה להידחות.

בהליך הראשון מבקשת המשיבה 2 להורות על פירוק השיתוף במקרקעין, הליך האמור להיות פשוט ומהיר יותר בהשוואה להליך השני שעניינו תובענה כספית המבוססת על עילה חוזית, ועולה כי ישנן בהקשרה מחלוקות עובדתיות רבות בין הצדדים. זאת במיוחד כאשר מוסכם על הצדדים שהמשיבה 2 ושהמבקש הינם אכן בעלי הזכויות במקרקעין, ונראה כי עיקר המחלוקת נסבה על קביעת מנגנון המתאים לפירוק השיתוף בנסיבות המקרה. במצב בו מבוקש לאחד הליכים עם הבדלים מעין אלו, יש לנקוט משנה זהירות בבחינת הבקשה לאיחודם.

על כך יש להוסיף כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב של כעשרה חודשים ממועד פתיחת ההליך השני, ולאחר שהתקיים בו דיון, וכן לאחר שבהליך הראשון התקיימו שני דיונים ואף נקבע מועד לדיון הוכחות.

בחירתו של המבקש לעתור לאיחוד הדיונים דווקא בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, בו מתנהל ההליך המאוחר מבין השניים, מחזקת את טענות המשיבות לכך שהבקשה תביא לסרבול הליך פירוק המקרקעין.

9.אשר על כן, הבקשה נדחית.