בש"א 11865/05 אליהו רווח נ. דר' בירה [דוברובה ] פוגל

1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער. המבקש הגיש תביעה לבית משפט לתביעות קטנות נגד המשיבה, רופאה במקצועה, בגין רשלנות רפואית נטענת. הבקשה נדחתה, תוך חיוב המבקש בהוצאות. כחמישה חודשים לאחר מתן פסק הדין, הגיש המבקש בקשת רשות לערער על פסק הדין. הבקשה הוגשה לבית המשפט באיחור ועל כן הופנה המבקש להגיש בקשה להארכת מועד. ביום 7.11.05 נדחתה בקשתו שכן לא הוכח טעם מיוחד לכך וכן נמצא כי סיכויי ההליך קלושים ביותר. המבקש לא אמר נואש, וביקש להגיש בקשת רשות לערער על החלטה זו בפני בית משפט זה. בקשתו הראשונה נשלחה ביום 6.12.05 והיא הגיעה לבית המשפט ביום 11.12.05 . הבקשה לא קובלה לרישום שכן המבקש לא ציין מתי הומצאה לו החלטת בית המשפט המחוזי וכן לא צירף העתק ההחלטה שניתנה בבית המשפט המחוזי והעתק פסק הדין שניתן בבית משפט לתביעות קטנות (ראו מכתבו של עו"ד ד' בן טובים ממדור בלתי מיוצגים מיום 12.12.05). בעקבות זאת, הגיש המבקש בקשה נוספת, וביום 26.12.05 נפתח ההליך שבכותרת.

2.הארכת מועד הקבוע בחיקוק טעון "טעם מיוחד" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בעניין הנדון, השאלה האם הוכח טעם כזה במקרה דנן אינה פשוטה כל עיקר. מחד גיסא, האיחור בהגשת ההליך אינו איחור של מה בכך. כמו כן, על פני הדברים, סיכויי ההליך העיקרי (שטרם נדון, כאמור, בבית המשפט המחוזי עקב דחיית הבקשה להארכת מועד) הם קלושים. מאידך גיסא, הבקשה לרשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את ההליך עקב האיחור שחל בהגשתו נשלחה לבית המשפט בתוך המועד החוקי להגשת הליך, וניכר כי האיחור שחל בהגשת הבקשה נבע מהיותו של המבקש בלתי מיוצג. כמו כן, עיון מעמיק בטענות המבקש מעלה, כי לכאורה, על פני הדברים, אין לומר כי סיכויי ההליך קלושים. המבקש מבהיר, כי לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, הוא הגיש, בתוך המועד הקבוע לכך בדין, בקשה לביטול פסק הדין, שכן סבר, בטעות, כי זהו ההליך בו היה עליו לנקוט על מנת להשיג על פסק הדין. בית המשפט הבהיר למבקש, בהחלטתו מיום 13.2.05, כי הוא נקט בהליך שגוי וכי המקום להעלות את טענותיו הינו במסגרת בקשת רשות לערער בפני בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, על גב ההחלטה הוסף (בכתב יד) כי הבקשה תועבר לבית המשפט המחוזי. לטענתו, האיחור שחל בהגשת הבקשה לבית המשפט המחוזי נבע מכך שסבר כי בקשתו אכן הועברה במועד, אולם הבקשה התעכבה מסיבות שאינן תלויות בו. לאחר ששקלתי את כלל האינטרסים המעורבים, אני סבורה, לא בלי התלבטות, שבנסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון, יש להעדיף את האינטרס של המבקש כי ההליך יישמע לגופו. התוצאה היא, שבקשת הרשות לערער תקובל, והטיפול בה יימשך כסדרו.