בש"א 1207/04 רפאל פריג' נ. "כל הזמן"

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער. הבקשה הוגשה ביום 5.2.04, יום אחד לאחר שחלף המועד להגשת בקשת רשות לערער. הבקשה מתייחסת לפסק דין שניתן בהליך ערעורי בבית המשפט המחוזי בירושלים. פסק הדין ניתן ביום 9.11.03. המועד האחרון להגשת בקשת הרשות לערער חל ביום 4.2.04, בהתחשב בכך שמנהל בתי המשפט הכריז על שביתה בבתי המשפט, ובהם בית משפט זה, וכי תוקפה של הכרזה זו פג ביום 4.2.04. מן הבקשה עולה כי האיחור בהגשת ההליך נבע מטעותו של בא כוח המבקש בחישוב מועד ההגשה, בהתחשב בתקופת השביתה האמורה.

הארכת המועד המבוקשת טעונה טעם מיוחד. עוד לפני שנים רבות, הכיר בית המשפט בטעות בספירת ימים של עורך דין, אשר סבר בטעות כי בחודש מרס 30 ימים ולא 31, כטעם מיוחד למתן ארכה (ב"ש 31/58 עזבון שמריהו הבר נ' קולנוע שעריה, פתח תקווה, פ"ד יב 897). זאת ועוד, על פי הגישה הנקוטה בבקשה להארכת מועד, יש להביא בחשבון את מכלול נסיבות העניין, ובהן מידת האיחור וציפיותיו של בעל הדין שכנגד, בהחלטה האם הוכח טעם מיוחד למתן ארכה. הגישה הנוהגת סוכמה על ידי כב' השופט ריבלין ברע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תקדין עליון 2002(1) 746, שם צויין כי:

"לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד. כך יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר

ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. לעתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה ..... כל מקרה ונסיבותיו."

על רקע הלכות אלה, נראה לי כי ניתן להעתר למבוקש. מידת האיחור במקרה זה היא מיזערית. חישוב המועד האחרון לנקיטת הליכים עם תום העיצומים בשירות המדינה עורר קושי, בין היתר נוכח אי בהירות בדין בשאלה האם יש מקום להביא בחשבון במניין הימים את יום העבודה הראשון לאחר סיום העיצומים. זאת ועוד, אין המשיבים מצביעים על פגיעה בציפיה או באינטרס ראויים להגנה שלהם. במצב זה, יש להעתר למבוקש, ולהאריך את המועד להגשת הליך לבית משפט זה.

עם זאת, בשים לב לכך שטעות של המבקש גרמה להליך שבכותרת, מן הראוי להתנות את הגשת בקשת הרשות לערער מטעמו בכך שישלם למשיבים הוצאות בהליך שבכותרת בסך של 2,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין וכן הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל. בקשת הרשות לערער תוגש תוך 10 ימים מקבלת החלטה זו, והיא תקובל לרישום רק אם יוצג אישור על תשלום הסך האמור למשיבים.