בש"א 1212/01 עאדל גנאים נ. כונס הנכסים הרשמי

זוהי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על הכרזת המבקש כפושט רגל. המבקש טוען כי בשל מצבו הכלכלי הקשה והתמוטטות עסקיו הוא מבולבל מאד ואינו יכול להגיע לכלל החלטה בנוגע לענייניו. עוד טוען הוא כי בשל שביתת בתי המשפט לא הוגש הערעור מיד לאחר שהוכן, וכי בשבועיים שקדמו להגשת הערעור הסיע את אביו החולה לבית החולים רמב"ם מידי יום, וגם מטעם זה לא הוגש הערעור במועד.

הבקשה אינה נתמכת באישור רפואי כלשהו, לגבי מצבו של המבקש עצמו או של אביו.

כידוע, מקום שמדובר במועד שנקבע בחיקוק, נדרש טעם מיוחד להארכת המועד. אף אחד מן הנימוקים המפורטים בבקשה, כשלעצמו או במצורף ליתר הנימוקים, אינו מראה טעם שכזה: שביתת בתי המשפט לא נמשכה בכל תקופת האיחור, ולפיכך אין בה כדי להצדיק הימנעות מהגשת הערעור מיד לאחר שהסתיימה. הצורך להסיע את אביו לבית החולים לא שלל מן המבקש את האפשרות להגיש באותה התקופה את ערעורו, במיוחד כאשר תקופת המחלה, על פי האמור בבקשה, היתה לאחר תום המועד להגשת הערעור. נותרה, איפוא, טענת הבלבול והקושי לקבל החלטות. טענה זו, כשהיא סתמית, ואינה בגדר בעיה רפואית מוכחת, אינה מגיעה כדי טעם מיוחד.

המשיב 2 מתנגד לבקשה, ובהעדר טענה של ממש מצד המבקש, הרי זכות המשיב לסופיות ההליכים גוברת על זכותו של המבקש.

הבקשה נדחית.