בש"א 1224/04 חיים אוחנה נ. בנק לאומי לישראל בע''מ ,סניף באר שבע

זוהי בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור. המערער טוען כי עקב העיצומים ומחלתו אשר הוחמרה בחודש האחרון הוגבלה יכולתו להגיע לבית המשפט. עוד הוא מוסיף כי במעמד מתן ההחלטה לא קיבל את פסק הדין.

החלטתי לדחות את הבקשה מנימוקים אלו: העיצומים לא התקיימו בבית המשפט העליון, ומכל מקום המבקש אחר את המועד גם אם מובאת תקופת העיצומים בחשבון. המבקש היה נוכח במעמד מתן פסק הדין, ועל פי תקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 יש למנות את המועדים החל מאותו מועד, אף אם לא נמסר לו העתק פסק הדין.

אשר למצבו הרפואי של המבקש: המבקש צירף אישור רפואי ממנו עולה כי הוא סובל ממחלה קשה. ההסתמכות על אישור זה אינה נקייה מספקות, כיון שאין מדובר בחוות דעת רפואית שהוכנה לשם הגשה לבית המשפט, הרופא אינו מפרט את מומחיותו ונסיונו ולא ברור באילו נסיבות ולאילו צרכים ניתנה חוות הדעת. אולם אפילו אתעלם מכל אלו, אין באמור באותו אישור כדי להצדיק את האיחור. שכן אין מדובר שם על החמרה במצבו של המבקש, ולא על מצב השולל ממנו את הגישה לבית המשפט. יתכן שהמבקש סובל ממחלה קשה וכי מחלה זו מפריעה לו מאד בתפקוד היום – יומי. אולם הוא לא הראה כי מצבו כיום שונה וחמור יותר מזה שהיה בעבר, וכי ההחמרה במצבו מנעה ממנו ביצוע פעולות שאותן היה מסוגל לבצע בעבר.

אני ערה לכך שהדיון בפרטי האישור הרפואי ובמידת ההגבלות הרפואיות עלול להיראות דווקני ובלתי מתחשב. אולם יש לזכור כי לכל מטבע שני צדדים. ההליכה לפנים משורת הדין לקראת האחד, משמעותה המיידית היא פגיעה בזכויותיו של האחר, ומכאן הצורך בהיצמדות לכללים.

על האמור עד כה יש להוסיף את העובדה שסיכויי הערעור לגופו אינם גבוהים, בהתחשב בכך שמדובר בבקשה לערעור שני בעניין שאין לו משמעות עקרונית מעבר להכרעה בין הצדדים בתיק זה, ולאחר שבית המשפט המחוזי קבע שאינו רואה סיבה להתערב בממצאיו ובמסקנותיו של בית משפט השלום.

סוף דבר, המבקש לא הראה טעם מיוחד להארכת המועד, סיכויי הבקשה להתקבל אינם גבוהים, ולפיכך החלטתי לדחות את הבקשה.