בש"א 1230/17 ביתן עמוס נ. הכונס הרשמי

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט של פשיטת רגל מיום 27.11.2016 בפש"ר 2100/07 (להלן: ההחלטה ). המשיבים מתנגדים לבקשה.

לאחר שעיינתי עיין היטב במסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס מקבלת בקשת רשות הערעור לרישום. אנמק בקצרה.

מן התצהיר אשר צורף להודעת ההשלמה שהוגשה בהתאם להחלטתי מיום 9.2.2017 עולה, כי ההחלטה כלל לא הומצאה למבקשים, וכי לבאת כוחם נודע על אודותיה במקרה בתחילת חודש ינואר. יודגש, כי המשיבים לא העלו טענה של ממש כנגד הגרסה העובדתית האמורה. בקשת הארכה שלפניי הוגשה ביום 6.2.2017, בצירוף בקשת רשות הערעור גופה.

בהיעדר המצאה של ההחלטה למבקשים, ובהיעדר טענה לפיה יש להחיל בענייננו את חריג "כלל הידיעה" (מה גם שהליך זה הוגש כאמור כחודש לאחר שנודע למבקשים על אודות ההחלטה), המסקנה המתחייבת היא כי בקשת רשות הערעור הוגשה בתוך המו עד להגשתה . בנסיבות אלה, ואף שלא נעלמו מעיניי טענות המשיבים בנוגע לסיכוייה של בקשת רשות הערעור ובנוגע לשאלה האם תקיפת ההחלטה צפויה להועיל למבקשים והאם לא היה עליהם לתקוף החלטה קודמת של בית המשפט של פשיטת רגל (מיום 18.7.2016) - הרי שהמבקשים כלל אינם זקוקים להארכת מועד ויש מקום להורות על קבלת בקשת רשות הערעור לרישום.

ודוק: עניינה של החלטה זו מוגבל אך ורק לשאלת מועד הגשת בקשת רשות הערעור. היא אינה עוסקת בהחלטת בית המשפט של פשיטת רגל מיום 7.2.2017, בגדרה נדחתה בקשה מטעם המבקשים לקבלת היתר להגשתה של בקשת רשות הערעור (להלן: החלטת ההיתר ). מהודעת המבקשים אשר הוגשה בהתאם להחלטתי מיום 16.2.2017 עולה כי המבקשים מתכוונים להגיש הליך ערעורי על החלטת ההיתר. ואכן, ביום 23.3.2017 הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי כאמור, ובקשה זו תלויה ועומדת (בש"א 2653/17). כך או אחרת, נוכח העובדה שהמבקשים הגישו את בקשת רשות הערעור בתוך המועד ואינם זקוקים לקבלת ארכה לשם הגשתה; ונוכח העובדה כי הם מעוניינים להשיג על החלטת ההיתר - לא ראיתי להורות על דחיית בקשת רשות הערעור מן המרשם אך בשל החלטת ההיתר. סוגית האופן שבו משליכה החלטת ההיתר על הטיפול בבקשת רשות הערעור, תיוותר להכרעתו של השופט אשר ידון בהליך.

המזכירות מתבקשת לפתוח תיק מתאים ולתייק בו את בקשת רשות הערעור, את הבקשה למתן צו עיכוב ואת החלטתי זו.