בש"א 1231/98 הדר חברה לביטוח בע"מ נ. שמריהו אסף

בקשה להעברת מקום דיון בת.א. 2000/97 מבית-משפט השלום בצפת לבית-משפט השלום בכפר-סבא ולאיחודו עם ת.א. 3656/97.

המשיב מספר 2, תושב טבריה, תבע את המשיב מספר 1 בבית-משפט השלום בצפת בגין נזק שנגרם לרכבו בתאונת דרכים שאירעה בכביש פוריה, ובה היה מעורב המשיב מספר 1. במסגרת תביעה זו שלח המשיב מספר 1 הודעת צד ג למבקשת, שהיא חברת הביטוח שלו. המשיב מספר 1 הגיש תביעה כנגד המבקשת בבית-משפט השלום בכפר-סבא בגין הנזק שנגרם לרכבו בתאונת הדרכים האמורה, וכן בגין נזק שנגרם קודם לכן כשנפרץ הרכב, ונגנבה ממנו מערכת סטריאו.

בפני מונחת בקשה להעברת הדיון בתביעתו של המשיב 2 מבית-המשפט בצפת לבית-המשפט בכפר-סבא, ולאיחוד הדיון בשתי התובענות. הטעם לבקשה הוא, שבשתי התביעות עולה שאלה חבותה של המבקשת מכוח פוליסת ביטוח אחת ובהתייחס לאותו אירוע ביטוחי. טענת ההגנה שהמבקשת מעלה היא, כי התאונה בוימה במטרה משותפת של המשיבים לקבל במרמה את כספי הביטוח. הצורך בהוכחת טענה זו בפני שתי ערכאות נפרדות, טוענת המבקשת, יביא לבזבוז זמן שיפוטי יקר, ובסופו של דבר, עלולות להינתן הכרעות סותרות.

המשיב מספר 2 מתנגד להעברת תובענתו, וטעמיו עמו. ראשית , הוא טוען, אין לבית המשפט בכפר-סבא כל זיקה עניינית לאירוע, מאחר שמקום התאונה ומקום מגוריהם של הצדדים לתביעה הם באזור טבריה. המשיב מספר 2 אינו תובע דבר מהמבקשת, והיא צורפה לתביעתו במסגרת הודעת צד ג; שנית , בכתב הגנתה בתביעה המתנהלת בבית-משפט השלום בכפר-סבא מעלה המבקשת טענות הגנה רבות מעבר לטענה כי התאונה בוימה, כגון, מסירת עובדות שקריות על-ידי המשיב מספר 1 והסתרת עברו הפלילי. בירורן של טענות אלה אינו דורש את נוכחות המשיב מספר 2; שלישית , ניתן לעכב את הדיון בהודעת צד ג עד למתן פסק-דין בתביעתו של המשיב מספר 1, אשר יהווה מעשה בית-דין ביחסיה של המבקשת עם המשיב מספר 1. בכך תיחסך מהמבקשת ההתדיינות הכפולה ויימנע החשש ממתן הכרעות סותרות בשתי הערכאות; רביעית , אפילו ראוי לאחד את הדיונים, הרי הערכאה הנאותה היא בצפת, שם מצויות כל הזיקות הענייניות.

לאחר שעיינתי בחומר שבפני, לרבות תגובת המבקשת לתגובתו של המשיב מספר 2, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. המשיב מספר 2 רשאי היה לבחור לעצמו את המקום שבו יגיש את תביעתו, ואכן פנה לערכאה שלה מירב הזיקות הענייניות לאירוע. החשש מפני פסיקות סותרות אכן קיים, וכמוהו החשש שבירור סוגיות עובדתיות דומות בפני שתי ערכאות שונות יביא לבזבוז זמנם של הצדדים ושל בית-המשפט. ייתכן שקשיים אלה, במידה שאינם ניתנים לפתרון באמצעים דיוניים אחרים, עשויים היו להצדיק העברה של הדיון מבית-המשפט בכפר-סבא לבית-המשפט בצפת. אולם, מאחר שהמבקשת לא ביקשה זאת כסעד חלופי, וממילא אין בפני התייחסות של המשיב מספר 1 לכך, אין אני מכריע בנקודה זו.

הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב מספר 2 בסכום של 3,000 ש"ח.