בש"א 1232/05 לונה שיטובי ע'י בנה אליהו שיטובי נ. בנק לאומי לישראל בע'מ סנ

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער.

פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 5.7.04. על פי הנטען בבקשה שבפניי, ביום 24.10.04 הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, כנגד פסק הדין. המדובר בפסק דין שניתן בהליך ערעורי, ועל כן לא ניתן היה לערער עליו, אלא בדרך של הגשת בקשת רשות לערער. ביום 28.11.04 הוחלט על מחיקת הערעור האמור, שהוגש שלא כדין. מן החומר שבפני עולה כי ביום 6.1.05 נתקבל אצל בא כוח המבקשת העתק מן ההחלטה על מחיקת ההליך. הבקשה שבפניי הוגשה ביום 3.2.05, ובה עותרת המבקשת להארכת המועד להגשת בקשת רשות לערער.

דין הבקשה להידחות. ככל שהבקשה מבוססת על הטעות בדין בהגשת ערעור בזכות במקום בקשת רשות לערער, הרי שאין מדובר בטעות בלתי נמנעת באופן סביר. הטעות נוגעת לדין מושרש וברור, הקיים מזה שנים רבות, ולפיו פסק דין בערעור ניתן לתקיפה בבית משפט זה בדרך של בקשת רשות לערער בלבד. זאת ועוד, בעת הגשת הערעור לבית משפט זה, חלף המועד להגשת בקשת רשות לערער, והמשיבים היו רשאים לפתח ציפיה סבירה, כי לא יוטרדו עוד בהליך ערעורי בבית משפט זה. לכך יש להוסיף, כי גם בבקשה שבפניי נפל שיהוי ניכר, כאשר זו הוגשה קרוב לחודש ימים לאחר שהודע למבקשת על החלטת בית המשפט למחוק את הערעור שהגישה. פרק זמן זה הוא פרק זמן ממושך, עבור בעל דין המבקש כי בית המשפט יאריך את המועדים שהחמיץ. הדברים אמורים ביתר שאת בהתחשב בכך שבהליך כבר נפל איחור בשלב קודם. עובדות אלה נוטות להגביר את עוצמת הציפיה הלגיטימית של המשיב לכך שלא יוטרד בהליך ערעורי, ולהחליש את קיומו של טעם למתן ארכה. לכל אלה יש להוסיף, כי למקרא החלטת הערכאה הקודמת, נשוא הבקשה שבפניי, לא עולה לכאורה קיומן של טענות ראויות לבירור בדבר היבט כללי, החורג מעניינם של הצדדים לדיון, כנדרש למתן רשות לערער בגלגול שלישי. גם מבחינה זו אין הבקשה מעלה טעם מיוחד, כנדרש, למתן ארכה.

הבקשה נדחית. לא בלי היסוס, איני עושה צו להוצאות.