בש"א 1247/07 אלישע בצלאל נ. אחים יעקובי הובלות ובניו(שותפות בלתי רשומה)

1.

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.11.07 בו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לקבל ערעור שהוגש על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל-אביב, תוך דחיית התביעה שעמדה ביסודו. הבקשה דנן הוגשה ביום 8.02.07 ובה מתבקש בית משפט זה להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור בשלושים ימים מיום שתוכרע בקשה לדיון מחדש שהוגשה לבית המשפט קמא ביום 8.02.07.

2.

אכן, כעולה מבקשת רשות הערעור, המבקש לא השלים עם פסק הדין בעניינו אלא הגיש בקשה לביטולו. המבקש טען בבקשתו זו כי הסכמתו לקבלת הערעור הייתה מוטעית כיוון שניתנה תוך שהוא מסתמך על פרשנות בית המשפט לסעיף 52 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1972 (להלן חוק הגנת הדייר). בבדיקה מעמיקה של הפסיקה והחקיקה

שערך המבקש מצא לטענתו כי שגה בית המשפט קמא בפרשנותו, ולפיכך הוא מבקש שערעורו ידון מחדש. מכאן בקשתו להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור.

3.

המשיבים מתנגדים לבקשת המשיב להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור. לטענתם, בקשת המבקש לעיון מחדש בערעור היא בקשה שאינה ידועה ומובנת בסדרי הדין, ולכן אין מקום ותכלית להעתר לה. פסק הדין שלערעור ניתן בדרך של הסכמה, הסכמה המשקפת את רצון המבקש להימנע מחבות בהוצאות בית המשפט. לולא ההסכמה, סבורים המשיבים, היה דין ערעורם להתקבל לגופו של עניין. בנוסף טוענים המשיבים כי המבקש לא הראה "טעם מיוחד" מדוע יש להעתר לבקשתו וכי סיכוייו בהליך הינם קלושים ביותר.

4.

לאחר עיון בחומר שלפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אכן, קיומו של הליך תלוי ועומד יכול לשמש בנסיבות מסוימות בסיס מספיק להארכת מועד להגשת הליך, אפילו המ דובר בהליך שהדיון בו נערך בפני ערכאה אחרת. הטעם לכך הוא שישנם מקרים בהם ההכרעה בהליך התלוי ועומד יכול ותייתר את עצם הגשת הערעור או תשפיע באופן ממשי על הדרך בה הוא מתברר. יחד עם זאת, אין המ דובר בעילה מוחלטת, במובן זה, שאין די בטענה לקיומו של הליך תלוי ועומד. ישנה חשיבות לסוג ההליך, לדרך בירורו, ובעיקר לשאלת הקשר שבינו ובין הערעור שיש להגישו. ככל שהמ דובר בהליך שההכרעה בו מהותית יותר לנשוא הערעור ומשליכה ממשית על עצם הצורך בערעור כך תגבר עוצמתו של הטעם להארכת המועד.

חשיבות נוספת היא לסיכוייו של ההליך התלוי והעומד. ככל שסיכוייו של ההליך טובים יותר קמה הצדקה חזקה יותר להארכת המועד להגשת הערעור. לבסוף, יש ליתן חשיבות גם למסגרת הזמן בה יוכרע ההליך. ככל שההמתנה להכרעה בהליך תלוי ועומד

תהא ממושכת

יותר כך האינטרס של בעל הדין שכנגד נפגע יותר, בכך מתחזק הטעם מדוע לא להאריך את המועד להגשת הערעור. ודוק, אין זו רשימה סגורה של שיקולים. אלו הן נסיבות שראוי לבחון אותן בכל מקרה לגופו שכן משקפות הן את האיזון העקרוני בין המגמות השונות שביסוד הסמכות להאריך מועד בשל קיומו של "טעם מיוחד" (ראו, בש"א 9159/04 ניסן חקשורי נ' משה בובליל ואח' , לא פורסם (2004)).

5.

על יסוד אמת מידה עקרונית זו, יש לבחון את נסיבות העניין שבפנינו. הסכסוך בין הצדדים להליך מקורו במחלוקת סביב שיעור דמי שכירות. המבקש מעלה טענות לפיהן שגה בית המשפט קמא

בפרשנותו לסעיף 52 לחוק להגנת הדייר. לפיכך המבקש מבקש לבטל את הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין ביום ה 11.01.07, ולקבוע מועד לעיון מחדש בערעורו. מוכן אני להניח כי ההכרעה בבקשה זו לא תהא ממושכת, וכי אם תיעתר הבקשה יכול ויתייתר ההליך בבית משפט זה. עם זאת, לא שוכנעתי כי סיכויי ההליך בבית המשפט קמא (בקשת הביטול) הם טובים דים בכדי להצדיק את הארכת המועד המבוקשת. בקשה לביטול פסק-דין בנסיבות מעין אלו היא הליך מעין ערעורי (ראו והשוו: חמי בן נון הערעור האזרחי , 49-50 (2004)) ועל פניו, הדרך להשיג על פרשנות זו היא בדרך של בקשת רשות לערער ולא בפתיחת ההליך בבית המשפט קמא לאחר שבית המשפט סיים מלאכתו. ממילא נראה כי הסיכויים שפסק הדין יבוטל בטעמים הקשורים בפרשנות בית המשפט, אינם מספיקים לצרכי הבקשה להארכת מועד שלפני.

6.

על רקע זה, נחה דעתי כי אין להיעתר לבקשה שלפני, ככל שמתבקשת בה ארכה עד לאור ההחלטה בבקשת הביטול, ויש לדחותה. נוכח העובדה כי הגשת הבקשה להארכת המועד הוגשה בתוך המועד, מוארך המועד להגשת בקשת רשות הערעור עד ליום 1.04.07.