בש"א 129/05יחיאל בן חמו נ. אביעד תעשיות בטון בע'מ

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מתאריך 18.11.04. הבקשה שבפני הוגשה ביום 5.1.05. טעם הבקשה הנו טענת המבקש לפיה יתכן והדרך לתקוף החלטה זו הוא על דרך של פניה לנציבת התלונות על שופטים. המשיבה מתנגשת לבקשה. לאחר עיון בחומר שבפני ובטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. עיון בהחלטתו של בית המשפט קמא מלמד כי סיכוי הערעור, לצורך הבקשה שבפני, קלושים ביותר. בנוסף, לא הוצגו כל טעמים מיוחדים לשם הארכת המועד המבוקשת. זאת ועוד, ספק בעיני אם ככלל יש להכיר בפניה לנציב תלונות הציבור על שופטים כעילה להארכת מועד להגשת ערעור שהרי המדובר באפיקי פעולה שונים לגמרי ויש יסוד למסקנה לפיה נוכח היקף פעולתו וסמכותו של נציב תלונות הציבור על שופטים על פי הדין, אין זו משתרעת ממילא על מרבית העניינים שניתן לערער עליהם (וראו סעיף 17(4) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב – 2002). על כך יוסף, כי למעשה, מבקש המבקש אורכה לפרק זמן שאינו מוגדר עד להחלטתה של הנציבה, בין אם תינתן כעבור שבוע ובין אם תינתן כעבור שלושה חודשים ויותר. לדברי המשיבות, המבקש נקט עד כה, בארבעה עשר הליכי סרק, שונים, במטרה לעכב את סיומו של התיק העיקרי. שילוב הנסיבות האמורות לעיל מביא אותי למסקנה כי דין בקשה זו להדחות. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך כולל של 1,000 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מיום החלטתי זו ועד התשלום בפועל.