בש"א 1334/01 בצלאל פנחסי ו- 6 אח' נ. משה וייס ו - 3 אח'

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (השופטת ד' פלפל) אשר ניתן ביום 18.1.01. בית המשפט הטיל על המבקשים, ועל נתבעים נוספים, אחריות לביצועם של מעשי הטרדה ולשון הרע, שתחילתם בשנת 86' וסופם עם חתימה על הסכם בין הצדדים בשנת 89'. מעשים אלה נעשו על רקע ניסיונם של המבקשים להניא את המשיבים מלפנות לערכאות, ואף להביאם לנטוש את מקום מגוריהם.

בגין מעשים אלו, פסק בית המשפט קמא לטובת המשיבים פיצויים בשלושה ראשי נזק שונים: בגין נזקים ממוניים, נפסקו לטובת המשיבים סך של 22,260 ש"ח למועד קרות הנזקים, שהם על-פי תחשיב המבקשים, כ- 111,552 ש"ח ליום פסק הדין. בגין סבל ועוגמת נפש חוייבו המבקשים בסך של 150,000 ש"ח נכון ליום פסק הדין. בגין לשון הרע חויבו המבקשים בסך של 300,000 ש"ח ליום הגשת התביעה, שהם לפי תחשיבם, כ- 973,144 ש"ח ליום פסק הדין. בסך הכל חוייבו המבקשים לשלם למשיבים פיצויים בסכום של כ- 1,200,000 ש"ח, על פי תחשיב המבקשים, נכון ליום פסק הדין.

עם מתן פסק-הדין הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט קמא, אך זו נדחתה. מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה מבקשת המבקשת, כי יעוכב ביצוע פסק הדין או לחלופין יעוכב ביצוע פסק הדין באופן חלקי, כך שישולם למשיבים רק חלק מן הסכום הפסוק. הבקשה מבוססת בעיקר על טענתם של המבקשים, כי פסק הדין שניתן בבית המשפט קמא אינו מעניק את המשקל הראוי להסכם הפשרה בין הצדדים משנת 89', וכן, על גובהו החריג, לטענת המבקשים, של הסכום שנפסק לחובתם.

עיינתי בטענות הצדדים, נתתי דעתי לסיכויי הערעור ובמיוחד ככל שאלה מתייחסים לשיעור הפיצויים שנפסקו למשיבים וכן לטענת המבקשים כי ביצוע פסק הדין יביא לתוצאה בלתי הפיכה, והגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשתם החלופית של המבקשים להתקבל.

אכן, נקודת המוצא הקבועה בתקנה 466 הינה כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". אולם בהתחשב בשיעור הפיצויים שנפסקו למשיבים, ובהתחשב בחשש כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם המבקשים יזכו בערעורם, הגעתי לכלל החלטה כי האיזון הנכון בין האינטרסים של הצדדים יושג על ידי עיכוב חלקי של פסק הדין.

אשר על כן, אני קובעת כי פסק הדין יעוכב באופן חלקי, כך שיעוכב תשלום כל סכום העולה על 300,000 ש"ח; באשר ליתרת הסכום שנפסק, תשלומו יעוכב אם יפקידו המבקשים ערבות בנקאית על סכום החוב הפסוק, כדי להבטיח את מלוא הסכום במידה וידחה ערעורם.