בש"א 1344/15 אליהו רונן נ. אלישבע סמואל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 5.1.2014 בת"א 16418-12-09 ות"א 28052-06-10 (להלן: פסק הדין ).

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית משפט זה עוד ביום 6.2.2014 (ע"א 955/14). משהתברר כי המבקש מצוי בהליכי פשיטת רגל, התעוררה שאלת קבלתו של אישור מטעם בית המשפט של פשיטת רגל להגשת הערעור. חרף מספר הזדמנויות אשר ניתנו לו, המבקש לא הסדיר את קבלת האישור הנדרש ואף לא טרח למסור הודעות עדכון בעניין זה. משכך, ביום 31.7.2014 נאלצתי להורות על מחיקתו של הערעור (ראו החלטות מיום 28.4.2014 ומיום 30.6.2014, וכן פסק דיני מיום 31.7.2014).

בגדר הבקשה שלפניי - אשר הוגשה ביום 23.2.2015 בצירוף הודעת ערעור - עותר המבקש לקבלת ארכה להגשת ערעור על פסק הדין. לטענתו, האיחור בקבלת האישור מבית המשפט של פשיטת רגל נגרם בשל עיכוב ממשי בהגשת תגובתו של הנאמן. מבקשת הארכה עולה, כי ביום 12.9.2014 אכן ניתן אישור כאמור. עוד יצוין, כי המסמכים המצורפים לבקשה מעלים שביום 10.12.2014 ניסה המערער להגיש את הערעור אשר מתבקשת ארכה להגשתו, אולם הוא נדחה מן המרשם על ידי המזכירות במכתב הנושא תאריך 16.12.2014.

שקלתי בדבר ואיני מוצא מקום להיעתר לבקשה, וזאת בין שאתייחס אליה כאל בקשה להארכת מועד (כפי שהוגשה) ובין שאבחן אותה על פי אמות המידה הנוהגות ביחס לבקשות ל"החייאת" הליכים (ראו, בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם (28.6.06)). הבקשה אינה כוללת הסבר כלשהו באשר למחדליו של המבקש בגדר ע"א 955/14 (אשר נמחק, כאמור, בין היתר מחמת חוסר מעש); אינה כוללת פירוט לגבי המאמצים אשר עשה המבקש להחיש את קבלת האישור; ואף אין בגדרה הסבר מדוע חלפו כשלושה חודשים מיום מתן האישור

על ידי בית המשפט של פשיטת רגל ועד למועד בו ניסה המבקש להגיש את ערעורו בשנית, ומדוע חלפו כחודשיים נוספים מן היום שבו נדחה הערעור מן המרשם ועד להגשת בקשת הארכה שלפניי. ודוק: מצויים אנו למעלה משנה מיום מתן פסק הדין ולמעלה מחצי שנה מן היום שבו נמחק ע"א 955/14. ברי, כי לאחר תקופה כה ארוכה יש ליתן משקל ממשי לעקרון הסופיות ולאינטרס הציבורי בדבר ניהול יעיל ותקין של המשאבים השיפוטיים, כמו גם לאינטרס ההסתמכות של המשיבה. בנסיבות אלו, אפילו אם הייתי מניח לטובת המבקש כי העיכוב בקבלת אישורו של בית המשפט של פשיטת רגל נבע מאופן התנהלותו של הנאמן (וטענה זו לא נתמכה באסמכתא כלשהי), לא היה בכך כדי לשנות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.