בש"א 1351/00 פקיד שומה ירושלים נ. אירגון המנונייט המרכזי

1.המשיב, ארגון המנונייט המרכזי, משמש כנציגות של ארגון סעד בינלאומי המספק שירותי רווחה לאוכלוסיה במזרח ירושלים. בתובענה שהגיש בבית המשפט המחוזי ביקש כי ינתן פסק-דין המצהיר על תקפות הסכם, שנחתם בינו לבין הממלכה ההאשמית של ירדן, ושזכה, לטענתו, לאשרור מטעם מדינת ישראל (להלן: ההסכם). ההסכם כולל הוראות שונות, ובהן הוראה הפוטרת את המשיב, לשיטתו, מתשלום מסים מסוימים. הפניה לבית המשפט המחוזי באה בעקבות דרישות חוזרות ונשנות לתשלום מסים שהופנו למשיב, מטעמו של המבקש, פקיד השומה בירושלים. בעטיין של הדרישות האלה הוטל, במהלך שנת 1998, עיקול על רכוש המשיב.

בבית המשפט המחוזי ביקש המבקש לדחות את התובענה, על הסף מחוסר סמכות. בקשתו נדחתה.

כנגד החלטה זו מופנית הבקשה ליתן לו, למבקש, רשות ערעור.

המבקש סבור כי על המשיב, ככל נישום אחר, לפעול בדרך של הגשת השגה, על-פי הוראת סעיף 150 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א1961- (להלן: הפקודה). להשקפתו ראוי היה לברר, במסגרת אותה השגה, גם את הטענה בדבר נפקות ההסכם. בהחלטת בית המשפט המחוזי, לדון בתובענה, כפי שהוגשה, יש לדעת המבקש, כדי לטשטש את הגבולות הקבועים בדין ובפסיקה, לעניין שקול הדעת המופעל על ידי בית המשפט, בהידרשו לתובענה מן הסוג הזה.

2.בנסיבות המקרה אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. אכן, ברגיל, השגותיו של נישום בדבר חבותו במס, ראוי שתתבררנה בהליך המיוחד הקבוע לכך בפקודה. במסגרת הליך זה ניתן לעמוד גם על טיבם של הסכמים הנכרתים בין הנישום לבין שלטונות המס. אלא שבמקרה זה עומדת במוקד המחלוקת בין הצדדים שאלת תוקפו ונפקותו של מסמך כולל וייחודי ובו הסכם שנכרת בין המשיב לבין מדינה אחרת. הוראות ההסכם עוסקות בנושאים החורגים מן השאלות המתבררות ברגיל במסגרת של השגה על שומת המס ובמסגרת ערעור על השומה. כפי שקבע בית המשפט קמא יהא זה מועיל וראוי לדון בשאלות אלה במסגרת הדיונית שהמשיב בחר בה. אכן, מקרה זה הוא אחד מן המקרים בהם יש לאפשר לאזרח לפנות לבית משפט, בהליך שאינו ההליך המיוחד הקבוע בפקודה. בעניין דומה כבר נפסק מפי השופטת שטרסברג-כהן (בע"א 6971/93 עירית רמת גן נ' קרשון , פ"ד נ(5) 478, 481) כך:

גם כאשר פתוחה בפני נישום דרך ההשגה, יש שלא תיסגר בפניו דרך הפנייה לבית המשפט. לבית המשפט נתונה הסמכות לדון בתובענה גם כאשר המחוקק קבע מסלול אחר לטפל בעניין, אלא שבית המשפט לא יפעיל סמכות זו כדבר שבשיגרה, כאשר פתוחה בפני התובע דרך אחרת. לא בהכרח מוציאה דרך ההשגה את האפשרות לפנות לבית-משפט, במיוחד כאשר מדובר בנושאים בעלי חשיבות עקרונית או בהבטחה שלטונית נטענת , כפי המקרה שלפנינו" (הדגשה אינה במקור).

3.זאת ועוד זאת: בפני המשיב, כך נראה, ניצב קושי בהגשת השגה על פי הוראת סעיף 150 לפקודה, שכן המועד הקבוע לכך חלף. הימנעותו מלפנות בהשגה היא פועל יוצא, בין השאר, מן העובדה שהוא ראה עצמו פטור, מכוח ההסכם, מהתדיינות עם שלטונות המס. בירור המחלוקת, במסגרת התובענה שהגיש, עשוי לפתור קושי זה.

אשר על כן, אין למצוא פגם בבחירתו הדיונית של בית המשפט המחוזי, ואין לשנות מהחלטתו. הבקשה נדחית. המבקש ישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיב בסך 4,000 ש"ח.