בש"א 1357/09 שמעון תורגמן נ. קרית יהודית פארק תעשייתי בע"מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.

ברקע הדברים פסק דין של בית משפט השלום בבאר-שבע (מיום 20.8.2008) ופסיקתא שניתנה על יסוד פסק הדין. המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ערעור על הפסיקתא, וטענו כי עומדת להם זכות הערעור שכן הפסיקתא שינתה באופן מהותי את פסק דינו המקורי של בית משפט השלום. בד בבד להגשת הערעור הגישו המבקשים, מטעמי זהירות, בקשה להארכת מועד. ביום 12.1.2009 החליט בית המשפט המחוזי (כב' השופטת דר' ד' אבניאלי) לדחות את הבקשה להארכת מועד. בהחלטה נקבע כי הפסיקתא, בהיותה טפלה לפסק הדין, מעמדה הוא כשל החלטה אחרת, אשר יש להגיש לגביה בקשת רשות ערעור וזו לא הוגשה. על החלטה זו נסבה הבקשה להארכת מועד. בבקשה, שהוגשה ביום 12.2.2009, מציינים המבקשים כי בעקבות ההחלטה הם פנו גם לבית המשפט המחוזי בבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. בד בבד נדרשו המבקשים על ידי בית המשפט המחוזי לנמק מדוע לא ימחק הערעור ומשהוגשו נימוקיהם נותב תיק הערעור לשופט דן יחיד לדיון בערעור. הארכה המתבקשת בבקשה לפניי היא עד למתן הכרעה בערעור המתברר כאמור בבית המשפט המחוזי. המבקשים מציינים כי משנקבע הערעור לדיון, לכאורה אין צורך בהגשת בקשת רשות ערעור, אך הם מבקשים לשמר בידם את האפשרות להגיש את ההליך, במידת הצורך. המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה אינה מתכחשת לכך שקיים הליך תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי, אך סבורה כי המבקשים אינם רשאים לעשות דין לעצמם ולפנות לבית המשפט העליון בטרם ניתנה החלטה בבית המשפט המחוזי.

2.

נקודת המוצא היא כי יש לקיים את המועדים הקבועים בחוק ובתקנות. זאת לשם השגת יעילות, וודאות וסופיות ההליך על יסוד כללים החלים באופן שווה על כל בעלי הדין. ניתן לסטות מנקודת מוצא זו רק בהתקיים "טעמים מיוחדים" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). קיומו של הליך תלוי ועומד יכול לשמש, בנסיבות מסוימות, "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשת הליך ערעורי. הרציונל המונח בבסיס הדבר הוא כי ישנם מקרים בהם הכרעה בהליך התלוי ועומד יכול ותייתר את עצם הגשת הערעור או תשפיע באופן ממשי על הדרך בה הוא יתברר. בנסיבות אלה, יש יסוד להניח כי הארכת המועד תטיב לא רק עם בעל הדין המבקש להאריך את המועד אלא גם עם בעל הדין שכנגד. הארכת מועד מעין זו יכולה להיות מוצדקת גם מטעמים של יעילות דיונית וחסכון בזמן שיפוטי. אולם אין מדובר בעילה המקנה ארכה אוטומטית, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו (ראו, בש"א 9159/04 חקשורי נ' בובליל (לא פורסם, 20.10.2004)). ישנה חשיבות לשאלה האם הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך, לסוג ההליך התלוי ועומד, לדרך בירורו ולטיב הקשר בינו לבין הערעור. יש חשיבות גם לסיכויי ההליך התלוי ועומד וכן למסגרת הזמן בה צפויה הכרעה בהליך.

3.

על יסוד אמות מידה אלה באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה להארכת מועד. הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך, תוך פחות משלושים ימים לאחר שההחלטה הומצאה למבקשים. למשיבה לא נוצרה איפוא ציפייה לגיטימית לסופיות ההתדיינות סביב החלטה זו. בנוסף, קיים קשר הדוק בין הערעור בבית המשפט המחוזי לבין ההליך נשוא הבקשה. החלטות בית משפט המחוזי בערעור (או בבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על הפסיקתא) עשויות לייתר את הצורך בהגשת בקשת רשות לערער ולמצער להשפיע על תוכנה. נוכח טיב ההליך, אין להניח כי החלטת בית המשפט המחוזי תינתן בעוד זמן רב. בנסיבות אלה, כאשר קיים סיכוי לכך שההליך יתייתר וכן יש לשער שהחלטת בית המשפט בעניין זה תינתן בפרק זמן הנראה לעין, מתקיים אותו "טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשה.

הבקשה מתקבלת אפוא. המבקש ימסור הודעה מעדכנת עם סיום הליכי הערעור בבית המשפט המחוזי (בע"א 1188/08) או עד ליום 1.5.2009, לפי המוקדם. לאחר מתן הודעה כאמור, ובהתאם לאמור בה, יוארך המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה.