בש"א 1423/04 שמחה ממרוד נ. כונס הנכסים הרשמי, מחוז ירושלים

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. ההחלטה נשוא הבקשה ניתנה ביום 17.6.03, ולטענת המבקשים, הומצאה לידם ביום 17.9.03. בהתחשב בתקופות עיצומים ושביתה עליהן הודיע מנהל בתי המשפט, המועד האחרון להגשת ההליך חל ביום 6.2.04, ונוכח העובדה כי היה זה יום ששי בשבוע – ביום א', ה – 8.2.04. הבקשה שבפניי הוגשה ביום 11.2.04, היינו – שלושה ימים לאחר חלוף המועד להגשת ערעור.

המבקשים טוענים, כי בהליך בערכאה הקודמת לא היו מיוצגים, ובעקבות ההליך, החליטו לשכור שירותי עורך דין. בא כוחם הקודם של המבקשים הלך לבית עולמו, ובעקבות זאת, פנו לבא כוחם הנוכחי. לטענת בא כוח המבקשים, התיק סבוך ביותר ומכיל מסמכים רבים, והוא נזקק לפרק זמן של 90 ימים לצורך החלטה בדבר הגשת ערעור.

מתן הארכה המבוקשת טעון טעם מיוחד (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984). הנסיבות האופפות את ייצוגם של המבקשים אינן עולות, כשלעצמן, כדי טעם מיוחד כאמור. המבקשים לא תמכו את בקשתם בתצהיר. הם לא הבהירו לאשורן את העובדות הנוגעות לייצוגם המשפטי. הם לא הבהירו מתי שכרו את שירותיו של בא כוחם הנוכחי. יש לזכור, כי בשל תקופת העיצומים הממושכת בשירות המדינה, עמד לרשות המבקשים פרק זמן ארוך ביותר לצורך נקיטת ההליך. במצב זה, ובהעדר פרטים ממשיים בדבר מהלכי המבקשים לעניין הייצוג, לא ניתן לקבוע כי המבקשים פעלו בשקידה סבירה בקידום הגשתו של ערעור על פסק דינה של הערכאה הקודמת.

אכן, נראה כי המבקשים לא כלכלו את מעשיהם כהלכה, ואף נטלו סיכון מודע, בכך שפנו לבית המשפט בבקשת ארכה לאחר שחלף המועד לנקיטת ההליך. במצב זה, איני סבור כי הוכח טעם מיוחד למתן הארכה המבוקשת. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח העובדה שמדובר בבקשה לארכה ממושכת של 90 ימים, בלא שהמבקשים מצביעים על כוונה ברורה להגשת הליך ערעורי.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.