בש"א 1507/16 פלוני נ. פלוני

1.בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 17.1.2016, בו נדחה ערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בראשון-לציון, אשר הורה על פירוק שיתוף בדירת מגורי הצדדים, בני זוג אשר נישואיהם הותרו.

בבקשה צוין כי פסק הדין הומצא למבקשת ביום 25.1.2016, ומכאן כי הבקשה, אשר הוגשה ביום 23.2.2016, הוגשה יום אחד טרם חלוף המועד להגשת ההליך. על פי הנטען בבקשה לאחר שניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי טסה המבקשת לאתיופיה, שם היתה מצויה במועד הגשת הבקשה, על מנת להביא ראיה לכך שיש לחייב את המשיב לבצע איזון משאבים בכלל נכסי הצדדים, ובכלל זאת נכס מקרקעין של בני הזוג המצוי באתיופיה, וזאת בכדי למנוע ממנו למכור את אותו הנכס אשר לפי הטענה רשום באתיופיה על שמו.

2.בירור הבקשה התעכב למרבה הצער בשל קושי להמציא החלטות למשיב - אשר יוצג בערכאות קמא בידי עורכת דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי, עורכת הדין דרורה קדם, לאחר שהודיעה כי כיום היא משמשת כונסת נכסים לצורך מכירת הדירה וכי טרם ניתן לה היתר מאת הלשכה לסיוע משפטי לייצגו בהליך זה, וממילא אין היא משמשת ככתובת להמצאת כתבי בי-דין עבורו. הלשכה לסיוע משפטי התבקשה להגיש הודעות מעדכנות בעניין ולבסוף הוגשה תגובה לבקשה בידי עורכת דין קדם, משקיבלה, כך נראה, היתר לייצגו.

בתגובה הודיע המשיב על התנגדותו לבקשה, והוא טוען כי קיים קושי בהתנהלותה של המבקשת, הנגועה בחוסר תום לב, וכן הוא טוען כי סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים.

3.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובכל החומר שבפניי סבורני כי השיקולים השונים מושכים לכיוונים מנוגדים, ולבסוף החלטתי ליתן למבקשת ארכה (מתונה) להגשת ההליך הערעורי תוך חיובה בהוצאות.

מן הצד האחד, הטעם העומד ביסוד הבקשה הוא כאמור נסיעתה של המבקשת לאתיופיה לשם הבאת חוות דעת שמאית לגבי נכס באתיופיה אשר לפי הנטען רשום על שם המשיב ויש לכלול אותו באיזון המשאבים בין הצדדים. ואולם, חוות הדעת השמאית שנשלחה לפי הנטען לבאת-כוח המבקשת תשעה ימים לפני הגשת הבקשה יכולה להצדיק לכל היותר הגשת בקשה להוספת ראיה, שהרי לא יהיה באפשרות המבקשת לצרפה ללא קבלת היתר, ולא הובהר אם כן מה מנע מן המבקשת להגיש את ההליך הערעורי במועד על יסוד החומר שעמד בפני הערכאות קמא, תוך הגשת בקשה להתיר הגשתה של בקשה להוספת ראיה בתוך פרק זמן נוסף. כך דומני כי ראוי היה לעשות בפרט משהקושי באיתור המשיב ובהמצאת מסמכים ישירות לידיו היה ידוע למבקשת (כעולה מתגובתה מיום 15.4.2016), מה שאכן הוביל בפועל לעיכוב ממושך באפשרות ליתן החלטה עניינית בבקשת הארכה. כמו כן ראוי היה שהבקשה תוגש פרק זמן ממושך יותר טרם שחלף המועד להגשה, ולא "בדקה התשעים" כפי שנעשה בפועל.

מן הצד השני, הבקשה הוגשה כאמור טרם שחלף המועד להגשת בקשת רשות הערעור, וממילא טרם שהתגבשה הסתמכותו של המשיב על סופיות פסק הדין. בכך יש למזער את הפגיעה שתגרם למשיב ממתן הארכה. עוד יש ליתן משקל לכך שהארכה שהתבקשה תחילה לא היתה מאוד ממושכת (ומכל מקום ניתן היה להיעתר לבקשה בחלקה) והעיכוב המשמעותי בבירור הבקשה נבע גם מהתנהלות המשיב עצמו, ויצוין כי עורכת הדין קדם הודיעה כי יידעה את המשיב טלפונית על הגשת הבקשה וההחלטה שניתנה בהליך אך הוא בחר שלא להגיע למשרדה על מנת ליטול את כתבי בי-דין (ראו הודעת עורכת הדין קדם מיום 20.4.2016) ואף עיכב את מתן ההחלטה בבקשה להרחבת ייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי משלא התייצב לפגישות שנקבעו לו לבחינת עניינו (ראו הודעות הלשכה לסיוע משפטי מיום 15.5.2016 ומיום 23.5.2016).

בנסיבות אלו בכללותן הגעתי לכלל מסקנה כי איזון בין כל השיקולים הרלבנטיים מטה את הכף אל עבר התוצאה לפיה אין מקום לחסום את דרכה של המבקשת לבית משפט זה וכי ראוי ליתן לה ארכה קצרה להגשת ההליך, אך זאת תוך חיובה בהוצאות בשל הקושי שנבע מהתנהלותה כאמור, ומבלי להביע עמדה ביחס לסיכויי ההליך.

בנסיבות העניין רשאית המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור עד ליום 7.8.2016. הארכה תצוין בפתח ההליך שיוגש והחלטתי תצורף כנספח.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 2,000 ש"ח.