בש"א 1553/05 אבנר מנוסביץ, עו"ד נ. ישראל בן ציון

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. פסק הדין נשוא הערעור ניתן ביום 22.8.04 בהעדר הצדדים. הפסיקתא, שהיא נשוא הערעור לטענת המבקש, ניתנה ביום 1.12.04. בקשת הארכת המועד הוגשה ביום 15.2.05.

1.בבקשתו הציג המבקש שני טעמים "מיוחדים" להצדקת האיחור: ראשית , קושי טכני. לטענתו, התיק נעלם עקב שיפוצים במשרד בא כוחו. שנית , המבקש היה חולה במשך שבועיים. המשיב התנגד לבקשה מטעמים שונים. בין היתר, לטענתו, המבקש לא גיבה את בקשתו בתצהיר ובאסמכתאות כנדרש. עוד טוען הוא כי הפסיקתא הנזכרת אינה אלא קיבוץ סכומי חובו של המבקש בהתאם לפסקי הדין של הערכאות השונות, כך שהערעור הוא על פסק הדין ולא על הפסיקתא. משכך, איחורו של המבקש עומד על ארבעה חודשים, ולא על מספר ימים, כטענת המבקש. זאת אף ניתן ללמוד, לגרסת המשיב, מכך שהמבקש לא ניצל את האפשרות שהעניק לו בית המשפט המחוזי ולא הגיש כל תגובה בעניין תיקון הפסיקתא במועד. אשר על כן, לטענתו, לא ניתן לומר שמחלוקתו של המבקש נוגעת לעניין הפסיקתא.

2.לאחר עיון בחומר שבפני ובטעות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. אכן, המבקש טוען לקיומו של טעם מיוחד לאיחור, אולם גם אם צודק הוא, ואכן אותן נסיבות להן הוא טוען מהוות באופן עקרוני "טעם מיוחד", הרי שהמבקש לא הציג אסמכתאות כלשהן לטענותיו. אסמכתאות אלה יכולות היו להימצא בדמות אישור רופא על המחלה, או תצהיר מטעם בא כוחו על השיפוצים במשרד ועל היעלמות התיק. בנוסף, נראה כי צודק המשיב בטענתו כי הערעור נסב על עצם פסק הדין (מיום 22.8.04), ולא על הפסיקתא הנזכרת מיום 12.1.2005. עיקר הערעור הנו על עצם פסק הדין של בית המשפט המחוזי שקיבל הערעור וקבע כי העיקול שהוטל תקף הוא. הפסיקתא אך קבעה את סכומי החיוב והעיקול ואין בה חידוש לעניין החבות. לכן, איחורו של המבקש גדול בהרבה מזה בו הוא מודה. לאיחור כזה לא ניתן כל הסבר משכנע.

3.בבחינת סיכויי הערעור, שיש לבחון בבקשות כגון דא, צודק בא כוח המשיב כי לאור פסיקת בית משפט זה, הן בעניין ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123, והן בעניין רע"א 385/93 בית נח נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות , פ"ד מז(3), 221, לא הציג המבקש עילה המספקת, לצורך ההליך שבפני, לערעור שני, שכן עיקר טענתו של המבקש היא לגבי קביעתו של בית המשפט קמא המייחסת לו חוסר תום לב, ולעניין המחלוקת שנחלקו שתי הערכאות הקודמות. ער אני לכך כי עבור המבקש המדובר למעשה בערעור ראשון, שכן בבית המשפט המחוזי התקבל ערעור הצד שכנגד, אולם איני סבור כי נוכח האמור בפסק דין הערעור יש סיכויים טובים להליך שבפני. מכאן שסיכויי בקשת הערעור להתקבל נמוכים. זאת ועוד, יש ליתן משקל בנסיבות המקרה להסתמכותו של הצד השני. בענייננו, המשיב ניסה לגבות את חובו מן המבקש, ואף החל כבר בהליכי הוצאה לפועל (תיק מס' 01-24427-74-03). בגין הליכים אלה כבר הוצאה אזהרה למבקש. בנסיבות אלה, נראה כי הצד השני כבר הסתמך במידה סבירה על פסק הדין נשוא הערעור, והוקנתה לו, על כן, "מעין חסינות".

4.התוצאה היא לפיכך, כי הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.