בש"א 158/12 נ.ע. הנדסה יזמות (2001) בע"מ נ. תמר רזורטס ורזיטס בע"מ

לפניי בקשה לאיחוד דיון בהתאם לתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 7 ), בת.א. 3880-11-11 (שלום – נצרת) ובת.א. 6554-12-11 (שלום – כפר-סבא), כך ששתי התביעות ידונו במאוחד בבית משפט השלום בנצרת.

1.

עניינן של התביעות מושא הבקשה שלפניי בטענות הדדיות להפרת הסכם שנכרת בין המבקשת 1, חברה לאספקת עבודות נגרות מנצרת, לבין המשיבה, חברת פרטית המפעילה מלון בעיר ירושלים, ולפיו תרכוש האחרונה עבודות נגרות מהמבקשת 1 עבור המלון שבירושלים. בחלוף הזמן התגלעו בין הצדדים מחלוקות שונות לגבי קיום ההסכם, ואלו הניבו שתי תביעות: הראשונה, תביעת המבקשים 2-1 בבית משפט השלום בנצרת; ואילו השניה, תביעת המשיבה נגד המבקשים 2-1 בבית משפט השלום בכפר-סבא.

2.

הלכה למעשה, הצדדים אינם חלוקים באשר לנחיצות איחוד הדיון, אלא אך בשאלת זהות הערכאה בפניה יאוחד הדיון בתביעות. המבקשים 2-1 סבורים כי הערכאה המתאימה לדון בתביעות הינה בית משפט השלום בנצרת, הואיל ומירב הזיקות של התביעות מסורות הן לאזור הצפון, ובכלל זה מקום מגוריהם של העדים מטעמם. מנגד, סבורה המשיבה כי מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובת איחוד הדיון בבית משפט השלום בכפר-סבא. לאישוש טענתה, ציינה המשיבה באופן מפורט את רשימת העדים שבכוונתה להעיד ושמקום מגוריהם הוא במרכז הארץ או בירושלים. כמו-כן, עמדה המשיבה על כך שההסכם בין הצדדים נכרת ברעננה, מקום מושבה של המשיבה, וכי שם אף נערכו פגישות העבודה.

3.

במחלוקת מצומצמת זו, שוכנעתי כי דין טענות המשיבה להתקבל. אומנם, המבקשים 2-1 טענו כי מקום מושבם של העדים מטעמם הינו בצפון הארץ, אולם טענה זו נטענה בעלמא ללא כל פירוט של שמות העדים, מקום מגוריהם או חשיבותם לניהול התביעה. טענה כללית כגון זו אין די בה כדי להצביע על נטיית מאזן הנוחות. לעומתם, המשיבה הציגה רשימה פוטנציאלית ומפורטת יחסית של עשרה עדים המתגוררים במרכז הארץ ובירושלים, תוך ציון שמם, תפקידם ומידת הרלוונטיות של עדותם. במצב דברים זה, שוכנעתי כי מאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה לטובת איחוד הדיון בתביעות בבית משפט השלום בכפר-סבא.

4.

לפיכך, ומכוח הסמכות הנתונה לי על-פי תקנה 7, אני מורה על העברת הדיון בת.א. 3880-11-11 (שלום – נצרת) מבית משפט השלום בנצרת לבית משפט השלום בכפר-סבא, ועל איחוד הדיון שם עם ת.א. 6554-12-11.