בש"א 1634/17 אברהם שמואל סהר נ. רשות האכיפה והגבייה

לפניי בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 9.11.2016. בהחלטה האמורה נדחה הליך ערעורי שהגיש המבקש על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב-יפו, בו נדחתה תביעה שהגיש. בית המשפט קבע כי המבקש הגיש ערעור בזכות חלף הליך של בקשת רשות ערעור, וכי יש לדחות את ההליך גם אם בוחנים אותו כבקשת רשות ערעור.

על פי מועד ההמצאה המצוין בבקשה, זו הוגשה למעלה מחודש לאחר שהמועד להגשת ההליך הערעורי חלף (ובמאמר מוסגר אעיר כי על פי התיעוד באתר "נט המשפט" ההחלטה הומצאה במועד מוקדם מזה שצוין בבקשה). המבקש אינו מיוצג, אך אין בפיו טענה כי פרק הזמן שבו רשאי היה להגיש הליך ערעורי לא היה ידוע לו, אלא שלטענתו באפשרותו "להקדיש זמן קצוב בלבד, בסופי שבוע, לאתגר זה...". מטעם זה מבקש המבקש כי תינתן לו ארכה להגשת ההליך הערעורי למשך "כל זמן שידרש...". הטעם האמור אינו בבחינת "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה, וודאי שלא לפרק זמן בלתי מוגבל, כפי שהתבקש.

אוסיף כי גם סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת אינם תומכים בקבלת הבקשה, וזאת נוכח מהות ההליך (שראשיתו בבית משפט לתביעות קטנות) ונוכח הקבוע בהחלטות שניתנו בעניינו של המבקש. עוד אוסיף כי לא נעלם מעיני כי המבקש עשה שני נסיונות קודמים להגיש בקשה בבית משפט זה (כפי העולה מן המכתבים שנשלחו אליו ממדור בלתי מיוצגים המתויקים בתיק), הראשון שבהם יום לפני חלוף המועד להגשת ההליך (אם מונים את הימים למן מועד ההמצאה הנטען על ידי המבקש, וכאמור קיים ספק בעניין). אולם בנסיבות המתוארות לעיל סבורני כי אין בנתון זה, כשלעצמו, כדי להוביל לקבלת הבקשה.

מטעמים אלו הבקשה נדחית. היות ולא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות.