בש"א 1742/00 אופק רכסים השקעות ופיתוח בע"מ נ. עמותת לוחמי צה"ל - עמותת די

בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.המבקשת תבעה את המשיבה (וכן נתבע נוסף) בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. במסגרת תביעתה ביקשה, כי יוצא צו מניעה זמני שיאסור על שימוש במערכות תשתית שנבנו על ידה. תחילה ניתן צו ארעי שהותנה בהפקדת ערבות בנקאית אוטונומית בסך 500,000 ש"ח וערבות עצמית. לאחר דיון במעמד שני הצדדים ניתן (ביום 8.2.00) צו זמני, שהותנה בהפקדת ערבות עצמית לתי מוגבלת בסכום ובהפקדת ערבות בנקאית אוטונומית בסך 1,500,000. לאחר מתן הצו הזמני תיקן בית המשפט את החלטתו וסייג, במידת מה את הצו, בכפוף להסדרים מסויימים שאינם נחוצים לענייננו.

2.במסגרת הבקשה שבפני מתבקש, כי יוארך המועד להגשת בקשת רשות ערעור על הצו מיום 8.2.00 (לרבות התיקון לו) עד להכרעה בבקשה שהגישה המבקשת בבית המשפט המחוזי להקטנת סכום הערבות שנדרשה ממנה - נוכח סיוגו של הצו (וכתוצאה מכך, לטענת המבקשת, הקטנת השלכותיו הפוטנציאליות). לטענת המבקשת, עשויה היעתרות בית המשפט המחוזי לבקשתה לייתר את הגשת בקשת רשות הערעור ומשום כך ראוי להיענות לבקשתה. זאת ועוד - הבקשה הוגשה בטרם חלף המועד להגשת בקשת רשות הערעור - וגם על כך מסתמכת המבקשת.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הבקשה היא עקרה, משום שהמבקשת לא עמדה בתנאים להוצאת הצו הזמני, שכן לא הפקידה את הערבויות שנדרשו ממנה. לפיכך, טוענת המשיבה, לא השתכלל הצו הזמני וההחלטה שאיפשרה את קיומו, בכפוף לתנאים שלא נתמלאו, פקעה. עוד טוענת המבקשת, כי גם לגוף הדברים, קלושים סיכויי בקשת רשות הערעור - אם תוגש.

4.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, החלטתי להיעתר לבקשה. הסיטואציה, בה עלול בעל דין לאחר את המועד לנקיטת הליך מחמת התמשכותו של הליך הקודם לו בסדר הפעולות מוכרת זה מכבר במשפטנו. היבטים מסויימים שלה כבר מצאו פתרון בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (וראו: תקנה 398א). אולם גם מעבר לכך נאות בית המשפט בעבר לאפשר לבעל דין למצות את שני המסלולים הדיוניים העומדים לרשותו - גם אם כרוך הדבר בהארכת מועד. לעניין זה נאמר בבש"א 356/89 שמעונה בריק נ' בנק אוצר החייל, פ"ד מג (4) 22 :

"ייאמר, במדה מסויימת של צדק, כי במציאות דהיום דומה שאין סיכוי רב שתינתן החלטה בהליך אחד עוד בטרם חלפה התקופה הרלבנטית לנקיטת ההליך האחר. אולם לחשש זה תשובה פשוטה - המבקש לא להחמיץ את המועדים הרלבנטיים, רשאי לקראת סיומה של אחת התקופות להגיש ערעור או בקשה להארכת מועד להגשתו (ב"ש 116 פד"י מ(2) 13,10). ודוק, הליכים אלה חייבים להעשות בתוך המועד המוקנה על פי חוק. בכך גם נמצא האזון הראוי: מחד גיסא אין כאן נקיטת הליכים בו-זמנית, אלא נקיטת הליך נוסף מטעמי זהירות תוך ניצול נכון של זכויות המוקנות על פי דין ועם זאת גילוי דעת שלא נעשה ויתור על המסלול האחר (הליך זה מתבקש גם בשל כורח המציאות באשר כפי שציינו הסיכוי לקבל החלטה בזמן אינו ברור); מאידך גיסא יש בדרך זו כדי למנוע מצב דברים בלתי מתקבל על הדעת, לפיו ילך אדם במסלול אחד, ומשמיצה אותו ולא בא על סיפוקו יבקש הארכת מועד בשל "מניעה דיונית"." (שם, בעמ' 26, ראו גם: בש"א 7464/95 רשות ניירות ערך נ' ישקר , לא פורסם)

בענייננו, פנתה המבקשת לבית המשפט בטרם חלף המועד להגשת בקשת רשות הערעור, ובכך העמידה את המשיבה על האפשרות להגשת בקשת רשות ערעור - אם ייכשל הליך תיקון ההחלטה שיזמה. זאת ועוד, דרך פעולתה עשויה למנוע טרחת שווא מבית המשפט ומן המשיבה. למותר לציין, כי אם וכאשר תוגש בקשת רשות ערעור תהיה המשיבה רשאית להעלות כל טענה כנגדה.

אי לכך, ניתנת למבקשת הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור עד לחלוף 20 יום מן המועד בו תומצא לה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשתה להקטנת סכום הערבות נוכח תיקון ההחלטה.