בש"א 1748/09 פרדי רובינסון נ. חברתRouumaninvest S.A

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שניתן ביום 26.1.2009. הארכה המתבקשת הינה עד ליום 29.4.2009. על פי הנטען בבקשה – שהוגשה ביום 24.2.2009 - פסק הדין הומצא לבא-כוח המבקשים ביום 29.1.2009. לדברי המבקשים, בשל חילוקי דעות מהותיים עם בא-כוחם בבית המשפט המחוזי הוחלט על החלפת עורכי הדין המטפלים בייצוג המבקשים לצורך הגשת ערעור על פסק הדין. נטען כי רק בסמוך להגשת הבקשה קיבל בא-כוחם הנוכחי של המבקשים את ייצוגם בערעור. עוד נטען כי מדובר בתיק מורכב ביותר, הכולל גם חומר רב שרק ביום 22.2.2009 הועבר מבא-כוחם הקודם של המבקשים לבא-כוחם הנוכחי.

2.

משיבים 1 ו-2 (להלן – המשיבים) מתנגדים לבקשה. לדבריהם, כבר ביום 15.2.2009 יצר עימם קשר בא-כוחם החדש של המבקשים והודיע כי קיבל על עצמו את ייצוג המבקשים בערעור וביקש ארכה להגשת הערעור. לשיטת המשיבים, החלפת ייצוג שנעשתה במכוון אינה אירוע שאינו בשליטת המבקשים, ולכן היא אינה מקימה "טעם מיוחד" להארכת מועד. ההחלטה להחליף ייצוג בתקופת הזמן הנתונה להגשת ערעור מהווה, כך נטען, נטילת סיכון מצד המבקשים, במיוחד כאשר הם סבורים כי מדובר בתיק סבוך ומורכב. לבסוף טוענים המשיבים כי סיכויו של הערעור, המופנה נגד ממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, הינם קלושים. המבקשים, בתגובה לטיעוני המשיבים, ביקשו להבהיר כי הייצוג החדש הוסדר אך ביום 22.2.2009, בעוד הפנייה הטלפונית לבא-כוח המשיבים (ביום 15.2.2009) נעשתה שעה שנוצרה האפשרות של חילופי עורכי דין, אך לפני שהעניין הוסדר בפועל.

3.

המועד להגשת ערעור הינו ארבעים וחמישה ימים. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי הארכת מועד או זמן שנקבעו בחיקוק מותנית בקיומם של "טעמים מיוחדים" שיירשמו. צודקים המשיבים בטענתם כי החלפת הייצוג המשפטי עובר להגשת הערעור אינה מקימה, כשלעצמה, "טעם מיוחד" להארכת מועד. אשר למורכבות הסוגיות העומדות על הפרק, הרי שברגיל פרק הזמן הקבוע בדין להגשת הליך אמור להספיק לבעלי הדין, גם כאשר הכנתו של ההליך דורשת התמודדות עם סוגיות מורכבות. יחד עם זאת, מורכבות הסוגייה הנדונה והיקפה עשויים לבסס "טעם מיוחד" להארכת מועד, במיוחד שעה שהבקשה מוגשת בתוך התקופה להגשת ההליך, כך שבעל הדין שכנגד מיודע בדבר הכוונה להגיש הליך ערעורי. במקרה דנן, אין מחלוקת כי הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הליך. בנסיבות אלה, על פני הדברים נראה כי לא נוצרה למשיבים ציפייה כי לא יוטרדו עוד בהליכי ערעור. כמו כן, מעיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אין בידי לשלול את טענת המבקשים כי הכנת ההליך מחייבת התמודדות עם חומר רב, ולו במישור העובדתי המצריך גם הוא לימוד מצד עורכי הדין. במצב דברים זה, ומשלא התגבשה אצל המשיבים ציפייה לגיטימית לסופיות הדיון, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה בחלקה ולהאריך את המועד להגשת ערעור עד ליום 16.4.2009.

המועד להגשת ערעור מוארך, איפוא, עד ליום 16.4.2009. ההחלטה תומצא לבעלי הדין ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה ותתויק בתיק הערעור, ככל שיפתח.