בש"א 1758/21 מיכל מאיר נ. אופיר פריאנטה

המשיב הגיש נגד המבקשת בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת. המבקשת לא התייצבה לדיון שנקבע בבית משפט השלום, וניתן צו זמני, שתוקפו עד 5.4.2021, האוסר עליה ליצור כל קשר עם המשיב. המבקשת ערערה לבית המשפט המחוזי. כבוד השופטת ש' דברת דחתה (ביום 5.1.2021) את הערעור, תוך שציינה כי היא מניחה שאי התייצבותה של המבקשת נבע מחוסר הבנתה את החובה להתייצב לדיון ולכן היה עליה "לפנות לבית המשפט בכתב בבקשה מתאימה ולהבהיר את סיבת אי התייצבותה לדיון" וכי עדיין ביכולתה לפנות בבקשה מתאימה. בית המשפט המחוזי חייב את המבקשת בהוצאות המשיב בסכום של 500 ש"ח. המבקשת המשיכה ופנתה לבית המשפט המחוזי בחמש בקשות לביטול פסק הדין, אשר נדחו, תוך שצוין כי בית המשפט סיים את מלאכתו.

הבקשה שלפניי הוגשה ביום 11.3.2021 (היינו, ארבעה ימים לאחר המועד האחרון לנקיטת ההליך הערעורי). מהבקשה עולה כי עיקר טרונייתה של המבקשת מופנה כנגד חיובה בהוצאות, ותדהמתה מכך שבית המשפט המחוזי לא ניאות לבטל חיוב זה ומכך שהמשיב פנה להוצאה-לפועל למימוש החיוב. לטענת המבקשת, רק לאחר פנייתו של המשיב להוצאה-לפועל התייעצה עם עורך-דין וגמלה בלבה ההחלטה לערער. המבקשת מדגישה עוד כי מדובר באיחור של שלושה ימים בלבד.

לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד, מהטעמים הבאים: ראשית, אין בבקשה כל נימוק העולה כדי "טעם מיוחד" להארכת מועד. העובדה שהמשיב נקט הליכי הוצאה לפועל נגד המבקשת ודאי שאינה מהווה טעם מיוחד כאמור. שנית, המבקשת לא היססה להגיש חמש בקשות שונות, רובן בהפרש של ימים ספורים לאחר פסק הדין, לבית המשפט המחוזי. בבקשה אף נטען, כי המבקשת פנתה לנציב התלונות על שופטים, למזכירות בית המשפט ולהנהלת בית המשפט. דבר לא מנע ממנה, אפוא, להגיש הליך ערעורי לבית משפט זה. שלישית, על פניו, סיכויי ההליך אינם גבוהים (בלשון המעטה) – הן משום שמדובר ב"גלגול שלישי" של ההליך, הן משום שטענתה המרכזית של המבקשת היא נגד חיובה בהוצאות, והן משום שהצו הזמני ממילא צפוי לפוג מחר (5.4.2021).

הבקשה להארכת מועד נדחית, אפוא. משלא הוגשה תשובה, אין צו להוצאות.