בש"א 1795-24 בש"א 1795-24

1.לפניי בקשה לפי תקנה 40(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לאיחוד הדיון בת"א 8292-11-23 המתנהל בבית משפט השלום בנתניה, עם הדיון בתאד"מ 36841-08-23 המתנהל בבית משפט השלום בבת ים.

2.כעולה מהבקשה ומנספחיה, שני ההליכים נסובים על נזקים שנגרמו עקב אותה תאונת דרכים. נטען כי איחוד הדיון בתובענות, אשר מעוררות שאלות עובדתיות ומשפטיות זהות, יקדם יעילות דיונית וימנע התדיינות כפולה והחלטות סותרות.

3.מהבקשה עולה כי המשיב 1 מסכים לבקשה. המשיבה 2 לא הגישה את תגובתה לבקשה, חרף החלטת בית משפט זה מיום 6.3.2024, ואילו המשיבה 3 מתנגדת לאיחוד הדיונים. לטענתה, אף ששתי התובענות מקורן באותו אירוע תאונתי, הצדדים לתובענות אינם זהים ומהות התובענות שונה, כאשר האחת עוסקת באשמו של המבקש לתאונת הדרכים והשנייה, בידיעתו של המבקש על פסילת רישיונו. על כן, נטען כי איחוד התובענות יכביד על הצדדים ועל ניהול ההליך, וכי ממילא לנוכח הסוגיות השונות העולות בשתי התובענות, לא עולה חשש להכרעות סותרות.

4.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, ובתגובת המשיבה 3, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כפי שטוענת המשיבה 3, אף שהרקע לשתי התובענות נעוץ באותה תאונת דרכים, הרי שעיון בתיק בית המשפט בשתי התובענות מעלה כי השאלות הנדרשות להכרעה במסגרתן אינן דומות. בעוד שההליך המתנהל בבית המשפט בבת ים נסוב על אחריותו של המבקש לנזק שנגרם למשיב 1 בתאונת הדרכים, ההליך המתנהל בבית המשפט בנתניה עוסק בשאלת חבותה הביטוחית של המשיבה 2 לנזקי המבקש על רקע טענתה לפסילת רישיונו במועד התאונה, וכן בטענת המבקש לאחריות המשיבה 3 לאי ידיעתו על פסילת רישיונו. מאחר ששתי התובענות מעלות שאלות עובדתיות ומשפטיות נפרדות, אין באיחוד ההליכים כדי לקדם יעילות דיונית.

5.אשר על כן, הבקשה נדחית.