בש"א 1875/04 רקפת אזולאי נ. יעקב אזולאי

זוהי בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין עיכוב ביצוע פינוי דירה. ההחלטה נשוא הבקשה ניתנה ביום 1.9.03, ולגירסת המבקשת נמסרה לבא כוחה ביום 22.9.03. לטענת המבקשת המועד להגשת בקשת רשות הערעור חל, בהתחשב בעיצומים, ביום 29.1.04. הבקשה נשלחה לבית המשפט, על פי האמור בתצהיר המבקשת, ביום 5.2.04, והתיק שבפני נפתח ביום 23.2.04.

המבקשת מנמקת את הבקשה בקשיים בהם נתקלה בגיוס כסף להפקדה ולתשלום למשיב, מעשה שיכול היה, לטענתה, להביא לביטול הליך הפינוי. עוד היא טוענת כי המשיב הבטיח לה לעכב את הפינוי עד להסדר משמורת הילדים, וכן כי שהתה במעצר בשל חוסר יכולת לגייס את דמי הפיקדון, ורק ביום 7.1.04 שוחררה למעצר בית מלא.

כיון שהמועד שנקבע לפינוי יחול בעוד יומיים, ביקשתי מהמשיב להגיב לבקשה בדחיפות, תוך יום אחד. המשיב ציין כי אין בפניו הבקשות כך שאינו יכול להגיב לגופו של עניין. מכל מקום, בהתחשב בתוכן החלטתי כפי שאפרט להלן, אין הכרח בתגובה זו.

בין מועד קבלת החלטת בית המשפט המחוזי לבין המועד להגשת בקשת רשות הערעור חלפו למעלה מארבעה חודשים. גם אם, כטענת המבקשת, היתה נתונה במעצר במהלך חלק מהתקופה, עדיין נותרו לה למעלה מעשרים יום מאז שחרורה ועד תום אותו מועד.

תקנות בתי המשפט, בתי הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה של עובדים) התשמ"א-1981, קובעות כי שביתה או השבתה של עובדים לא תבוא במניין הימים לגבי חישוב מועדים מסוימים. אולם בד בבד קובעות אותן תקנות אפשרות לבצע המצאה של כתבי בי-דין לבתי המשפט באמצעות משלוח בדואר רשום.

בענייננו, אמנם המבקשת זכאית להביא בחשבון את ימי העיצומים, אולם אין להתעלם מכך שהתוצאה – אף אם היא מעוגנת בתקנות – מביאה לכך שהמועד להגשת בקשת הערעור יוארך מעל ומעבר למועד הקבוע מלכתחילה. בנסיבות אלו, הנטל הרובץ על המבקשת להצדיק את האיחור בהגשת הבקשה גבוה פי כמה.

המבקשת בבקשה שבפני לא הצביעה על עובדות המהוות טעם מיוחד להארכת המועד, ודאי שלא כאלה שלא איפשרו הגשת הבקשה במשך פרק הזמן הממושך כל כך שעמד לרשותה.

זאת ועוד: תנאי נוסף להארכת המועד הוא קיומו של סיכוי טוב לזכות בהליך. כאן המדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה שלא לעכב ביצועו של פינוי הדירה. בית המשפט המחוזי החליט לדון בבקשה לגופה על אף שההליך נמחק מוקדם יותר בשל אי הפקדת ערבון, ודחה אותה. הסיכוי שבית משפט זה, בערכאה שלישית, יתערב בעניין שנדון כבר בשתי ערכאות קודמות ואשר אינו מעורר שאלה בעלת חשיבות מעבר לעניין שבין בעלי הדין עצמם – סיכוי זה נמוך ביותר.

אשר על כן החלטתי לדחות את הבקשה להארכת המועד.